לבחור בחיים, לפזר טוב, כל יום מחדש….
בחודש המודעות לסרטן השד, נשים אמיצות משתפות את סיפור חייהן ובוחרות להפוך את ההתמודדות למסע של כוח, שמחה ותקווה. אליונה פוקס ורחלי רוטמן מוכיחות שעם אהבה, תמיכה ואמונה – גם ברגעים הקשים ביותר אפשר לבחור באור, ולהמשיך לחיות בלב מלא שמחה.
רחלי רוטמן עם משפחתה לצד פמלה בקר, מנכ"לית עמותת המעגל של ג'רמי – צילום אישי.
"לבחור בחיים, לבחור להמשיך" הסיפור של רחלי רוטמן:
רחלי רוטמן, בת 31 ואמא לשלושה ילדים, גילתה שהיא נשאית של הגן BRCA לפני כשבע שנים, כחודשיים בלבד לאתר שאמה נפטרה מסרטן השד. מרגע הגילוי ובמשך קרוב לארבע שנים רחלי היתה במעקב רפואי קבוע, עד שבגיל 28 הרופא המטפל המליץ על ניתוח כריתת שדיים מניעתי.
"התלבטתי לגבי ההמלצה הרפואית. הייתי בריאה, עבדתי במשרה מלאה כמורה, והניתוח הומלץ לתקופה של אמצע שנת הלימודים. העדפתי לדחות את הניתוח לחופשת הקיץ, אבל תחושת הדחיפות של הרופא הכריעה. החלטה שהתבררה כזו שהצילה את חיי".
רחלי השתחררה מבית החולים לאחר הניתוח בערב חג פסח, חגגה את ליל הסדר עם משפחתה, מלאה בהכרת תודה והקלה. לאחר חופשת פסח חזרה לעבודה והמשיכה בשגרה, אך שלושה ימים לפני חג שבועות קיבלה שיחת טלפון מהמרפאה אשר שינתה הכל. תוצאות הבדיקה העלו כי נמצאו שני גידולים סרטניים מסוג קרצינומה, שלא נראו קודם. “אם הייתי מחכה, אולי כבר היה מאוחר מדי,” היא אומרת.
את הניתוח ואת תהליך ההחלמה היא בחרה לתזמן בין חג פורים לפסח, כדי להיעדר כמה שפחות מהעבודה ולהישאר עוגן עבור תלמידיה. “העבודה הייתה עבורי מקור כוח. היא נתנה לי סיבה לקום בבוקר, להרגיש שאני ממשיכה להשפיע. לא נתתי למחלה לעצור אותי.”
"קיבלתי תמיכה מלאה ממקום העבודה כמחנכת ואף התקבלתי לבית ספר אחר בתקופת הגילוי והטיפול. שתי המנהלות, הן מבית הספר שסיימתי בו את עבודתי והן מבית הספר אליו התקבלתי כמחנכת כיתה, תמכו בי לאורך כל הדרך. כשם שאני לא ראיתי במחלה מכשול בקידום הקריירה שלי וחינוך כיתה, כך גם הסביבה שלי. סיימתי את שנת הלימודים וכתבתי תעודות לכל ילדי הכיתה. זו היתה תעודת הניצחון שלי וזה נותן לי סיפוק להמשיך עם חיוך על הפנים ולהשיג עוד יעדים ונצחונות".
בשנתיים האחרונות הצטרפה רחלי לקהילת המעגל של ג’רמי, יחד עם חברות נוספות שהכירה במחלקה האונקולוגית. "החיבורים שנוצרו עם משפחות אחרות שמטופלות יחד איתנו הם מתנה בפני עצמה. אנחנו נפגשות לא רק באונקולוגיה אלא גם בימי כיף שמאורגנים על ידי העמותה. המעגל של ג'רמי מארגת לילדים ימי כיף, פעילויות וחוויות בלתי נשכחות בכל חופשה. העמותה מאפשרת לילדים להרגיש שהם במקום בטוח, שמח ומלא אהבה. זה נותן לי את השקט הנפשי להתמקד בטיפול בעצמי, בידיעה שהם מסודרים, נהנים ומבלים עם פעילויות מותאמות ומלאות שמחה. בזכות המעגל של ג’רמי, אני מרגישה שאנחנו לא לבד. יש מי שחושב עלינו, שמלווה, שתומך. זה הכוח שלי להמשיך, לחייך, ולבחור כל יום מחדש בחיים”.
================================================
אליונה פוקס לשמור על אופטימיות והומור – צילום: אישי
"לראות את החיים דרך משקפיים ורודות" הסיפור של אליונה פוקס
אליונה פוקס, אם לשניים מבאר שבע, גילתה שחלתה בסרטן השד כמעט במקרה. זה התחיל בשנת 2021, כשעברה ניתוח להסרת גוש שומני בצוואר. כשבועיים לאחר מכן הבחינה בדימום מהפטמה, זה היה תמרור אזהרה. היא החלה בסבב בדיקות ואז הגיעה הבשורה שהיא חלתה בסרטן שד גרורתי, דרגה 4.
"ברגע אחד כל העולם שלי השתנה, אבל החלטתי שאני לא נותנת למחלה לנצח אותי". החל מסבבי הכימותרפיה הקשים, דרך ניתוח כריתה מלאה והקרנות ממושכות, אליונה שמרה על גישה אחת קבועה של אופטימיות והומור. "צחקתי על הקרחת, צחקתי על המצב, אפילו על זה שסוף סוף מישהו אחר עושה כביסה בבית. ההומור הציל אותי. כשהאונקולוגית אמרה לי שהיא גאה בי, הבנתי שאני מצליחה להעביר את האופטימיות שלי לסביבה".
במהלך השנה שלאחר מכן עברה גם ניתוח להסרת גידול בבלוטת התריס הפעם בשלב מוקדם. היום, אחרי סיום הטיפולים הכימותרפיים והמשך טיפול ביולוגי, היא ממשיכה במעקב אחרי גידול נוסף ועדיין מלאה באופטימיות. “כל בוקר שאני מתעוררת ורואה את הילדים שלי זו מתנה. אני מזכירה לעצמי ליהנות, לצאת, לנשום, לשים את עצמי ואת הטוב במרכז”.
לראות טוב, לעשות טוב:
גם בתוך ההתמודדות המתמשכת עם המחלה והשפעותיה, אליונה ממשיכה להקרין אור על אחרים ומתנדבת במיזם “יוסטון להצלת מזון” בבאר שבע, איסוף ירקות, פירות ואוכל מוכן וחלוקתו למשפחות נזקקות. המיזם הוקם על ידי איתי הדר יוסטון שנרצח במסיבת הנובה בשבעה באוקטובר. אליונה ממשיכה את פועלו יחד עם חבריו. במהלך המלחמה היא עסקה גם בחלוקת מזון לחיילים. “הנתינה הזאת ממלאת אותי, בין גלי הכאבים, כשאני עוזרת לאחרים זה מחזק אותי”.
במהלך תקופת ההחלמה הצטרפה אליונה לקהילה של עמותת "המעגל של ג’רמי", אשר תומכת בילדים ובני נוער הגדלים בצל מחלת הסרטן במשפחתם הגרעינית. “בתקופה לפני המחלה הייתי יוצאת לטיולים עם הילדים, אבל אחרי המחלה זה נהיה קשה. בזכות העמותה חזרנו לטייל ולבלות ביחד. העמותה שולחת אותנו לימי כיף ודואגת להכל, כולל הסעות ואוכל. פתאום הילדים שלי חוזרים עם חיוך, אני רואה את האור בעיניים שלהם וזה עושה טוב לכולנו. מבחינתי זו זכות לקבל וגם לתת. זה גורם לי להמשיך לחייך, לשמוח ולהישאר חיובית עבורי ועבור הסובבים אותי".
