הביאנלה הים תיכונית החמישית – צילום: יח"צ
המרכז האקדמי ויצו חיפה פותח את הביאנלה הים תיכונית החמישית בתערוכה חדשה בשם יש מישהו בבית?
התערוכה יש מישהו בבית? מתייחסת למאורעות המלחמה האחרונה.
פתיחה: יום חמישי, 18 בינואר 2024, בשעה 19:00, המרכז האקדמי ויצו חיפה.
"יש מישהו בבית?", היא שאלה הבודקת את ההנחה, ש"בית" הוא מקום יציב של שייכות, מחסה, מקלט וביטחון, של זהות, מקום המגן על יושביו. המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר פרצה את הגבולות התוחמים של המרחב היומיומי הבטוח הזה, ועתה הם מטושטשים יותר מתמיד. השקט והבטחון הריגשיים המוכרים לנו במרחבי הבית, הופרו ברגע אחד על ידי אלמנטים של כאוס וחוסר ביטחון, ויצרו חוויה של שיבוש הנורמליות. ה"בית" הפך למקום טראומטי יותר משהוא מקום מנחם. תערוכת הביאנלה הים תיכונית החמישית החדשה מספרת את סיפור ההרס והחורבן הן הריגשי והן הפיזי של "הבית" של כולנו…אמנים מפורסמים מישראל ומרחבי העולם משתתפים בתערוכה ובכללם: AES+F, אלמגרין ודרגסט, גיא בן נר, אורי גרשט, ג'ני הולצר, עדל עבדסמד…
אוצרים: אביטל בר-שי ובלו סימיון פיינרו.
פתיחה: יום חמישי, 18 בינואר 2024, בשעה 19, המרכז האקדמי ויצו חיפה.
מפתה להתבונן בזמן באמצעות יחידות מדידה של שניות, דקות, שעות, לפני ואחרי 7 באוקטובר 2023. הרגעים מתחברים למקומות, מצמידים זיכרונות כמו דגלונים על מפה, שאיש אינו מעז לשכוח אל מול האלימות, הסבל והכאב העמוק. איך ניתן יהיה לקום מתוך תהום החושך? איזה בני אדם נהיה? איזו חברה ניצור? מה טומן בחובו העתיד? על אילו ערכים נגדל את ילדינו? ומהיכן שואבים את הכוח לקום מחדש ולבנות בית בעולם כזה?
כותרת התערוכה "יש מישהו בבית?", המוצגת במסגרת הביאנלה הים-תיכונית החמישית, מגיבה למציאות היום ובוחנת נושאים הנוגעים בבית, באובדן, בכאב, בגעגוע ובתקווה, תוך חיפוש אחר משמעות בעולם אלים ואכזר. העבודות מזמינות את הצופה לחשוב על חוויות הניתוק הרגשי, על חוסר האונים והמצוקה, ולהזכיר את חשיבות העזרה, האמפתיה וההבנה בתוך כאוס החיים. יצירות אמנות הן ביטוי לרוח האדם ולכוחה של האמנות להפיח תקווה גם ברגעים קשים, בצל מלחמה; לחזק ולרפא, להוות משענת ומזור לרוח ולנשמה, לספק אנושיות, תקווה, סולידריות וחוסן חברתי במרחבים פתוחים ובטוחים להתכנסות, לשיתוף בצער, לשיח כן ולשאיפה לעתיד טוב יותר ושליו.
הביאנלה הים-תיכונית נוסדה בשנת 2010 כמודל לשיתוף פעולה רב-תרבותי ולדו-שיח בין השקפות מגוונות של קהילות ושל קבוצות שונות במזרח התיכון ובארצות הים-התיכון. חזון הביאנלה הוא לקדם הידברות באמצעות פעילות אמנותית לשם בניית אמון הדדי באזור, זאת על ידי קידום שיתוף פעולה, המבוסס על שוויון ועל הדדיות; להביא גישה חדשה לאזור באמצעות פעילות אמנותית מתוך תקווה ליצור בסיס לדיאלוג אנושי וקיום בצוותא – רב-קיום – בין קהילות החיות עדיין בסכסוך ומבקשות לקדם חינוך לסובלנות ולאי אלימות. הביאנלה שמה לה למטרה לגשר על פערים בתפישת האחר ולעודד גיוון תרבותי על מנת ליצור סביבה, שבה יחידים וקבוצות חולקים ערכים משותפים. באמצעות הפניית זרקור ליצירה אמנותית ולרגשות אנושיים אוניברסליים.
הביאנלה הים תיכונית מתקיימת אחת לשנתיים בחללים ציבוריים במרחב העירוני ומבקשת לחבר את הקהל הרחב לאמנות עכשווית במרחבים אלטרנטיביים ולקדם את החשיפה לאמנות באמצעות יצירת במה לתצוגת אמנות בינלאומית עכשווית בעיר שתעודד חילופים תרבותיים לכינון מרחב לדיון בנושאים חברתיים בוערים.
האמנים שעבודותיהם מוצגות בתערוכה: AES+F, אלמגרין ודרגסט, קרלוס אמורלס, גיא בן נר, משה גרשוני, אורי גרשט, ג'ני הולצר, מירב הימן, פבל וולברג, יגאל טומרקין, זיוה ילין , צ'יפריאן מורישן, אלכס מירוציו, שחר מרקוס ונזקט אקצ'י, בלו-סימיון פיינרו, עדל עבדסמד, יניס קונליס, מינרד שחאדה, אנג'ליקה שר, חנאן אבו חוסיין, לילה אחמדזאי , אביטל בר-שי, בורק דליאר, אלמגול מנלביבה, אור פיינרו, היסר קירוגלו, בועז קייזמן.
מקומות תצוגה:
המרכז האקדמי ויצו חיפה (התערוכה המרכזית), רח' הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה
קפה ארומה, שד' בן גוריון 8, המושבה הגרמנית, חיפה
קניון סיטי סנטר, שד' בן גוריון 6, המושבה הגרמנית, חיפה
קפה קפה, שד' בן גוריון 31, המושבה הגרמנית, חיפה
מרכז התיירות, שד' בן גוריון 48, חיפה
צפון רוסטר, קפה גלריה, רח' הנביאים 17, חיפה
בית הארחה וגלריה, מדרגות הנביאים 7, חיפה
בבל חיפה, אמנות וספרים, רח' חטיב 10, חיפה
במשך הביאנלה יתקיימו אירועים, סדנאות והדרכות בתערוכה.
אמנים נבחרים – "יש מישהו בבית"
קרלוס אמורלס, בינתיים
במאבק אין מנצח ומנוצח.
אמורלס טוען שמסקרנים אותו בו־זמנית התחושה של המאבק הפיזי, הקושי המחובר לפחד, הצורך להגן על עצמך ובה־בעת לתקוף את היריב.
https://drive.google.com/file/d/1RkPBrfYYOUH1Um4AafULTyI-de0wysyh/view?usp=drive_link
AES+F, אלגוריה סקרה
העוסקת בנושאים של רב-גזעיות, רב-תרבותיות וגלובליות דרך סצנות אפוקליפטיות-עתידניות המשלבות יחסים בין אנשים ממינים, גזעים וגילאים שונים.
https://drive.google.com/file/d/1HymbhtKrYqSQRu7sn8wQFLvrYsq_UcJy/view?usp=drive_link
זיוה ילין, נוף קיבוץ בארי
ברקע האדום יש סימן לסכנה, לאיום, למלחמה ולדם, אך כשהוא חובר לנוף הפסטורלי של הקיבוץ הוא מקבל משמעות עמוקה בעיקר לאחר ה-7 באוקטובר כאשר בציורים ניכרים סימני כדורים של מחבלים הפוצעים את הקנבס כעדות למאורעות.
פבל וולברג, נחל עוז – כיסופים
- היצירה "נחל עוז", צילום פנורמי של נוף בשחור לבן הפונה לכיוון רצועת עזה. על פניו הנוף פסטורלי, כאשר קו האופק השלו נפרס על פני הצילום המאורך. מול כל אלה קיימת הפרעה, שבירה של השלווה, איום בדמות פטריה של עשן, פצצה או הפגזה, והשקט המדומה הופך מתעתע יותר ויותר.
- היצירה "כיסופים" היא צילום של מערכת הנשק "רואה-יורה" המוצבת בסמוך לגבול ישראל ורצועת עזה, ומופעלת מרחוק בידי תצפיתניות. ב-7 באוקטובר יצאה מערכת זו מכלל פעולה בעקבות המתקפה והפכה את מערכת המודיעין ל"עיוורת" בצורה מעשית. קשה לרדת לעומק מחשבתו של האמן אך לאור המציאות ניתן לפרש את אותו עיוורון פיסי לעיוורון מטפורי של המצב הביטחוני פוליטי לפני המתקפה, וכך גם שם היצירה שאף היא בכפל משמעות מחד תיעוד של מקום, ישוב ומחד אולי ערגה, תשוקה, כמיהה לעתיד אחר.
אנג'ליקה שר, שירת דבורה
בסדרת הצילומים 'שירת דבורה' מושפעת שר מהיצירה 'הסעודה האחרונה' של האמן לאונרדו דה וינצ'י.
בניגוד ליצירות מתולדות האמנות בהם הדמויות המרכזיות הם גברים שר בוחרת בדמויות המרכזיות כנשים, חיילות. שר מתייחסת לדימוי החילות בהקשר אסוציאטיבי של עוצמה, גבורה והקרבה למען הקולקטיב מצד אחד וכקורבן מהצד השני. כל הסצנות מתמקדות בדמות האישה ומתייחסות למעמדה ועוצמתה תוך שיבוש המוכר והמקובל.
בלו-סימיון פיינרו, 7 באוקטובר, בעקבות הזמן האבוד – חלומות ומשאלות.
- העבודה "7 באוקטובר, בעקבות הזמן האבוד" מתייחסת לשעון המוצב על גבי קיר כאשר שמחוגיו נעים אחורה.
תאריך ה-7 באוקטובר מעמיד את הצופה בנקודת ציון של "לפני ואחרי" והרצון האישי והלאומי לחזור לעבר אל מול הווה מתמשך טראומטי ומסויט. מול העבר שהיה ואיננו והזיכרון נותרה הכמיהה לחזור אחורה בעזרת הדמיון והחושים, וניסיון לעטוף את הרצון לשוב אל מה שהיה ולהעניק תחושה שאותו מצב יחזור ויתקיים.
https://drive.google.com/file/d/1SL3umu25rJEvQY4SoajD9Fm5GpkdRFsJ/view?usp=sharing
- עבודת הווידאו "חלומות ומשאלות" היא עבודת ווידאו השתתפותית שנערכה במסגרת פעילות עם פליטים מיישובי הדרום שפונו ב-7 באוקטובר. הסדנא התקיימה עם מפוני קיבוץ כרמיה ומפונים נוספים והתמודדה עם המצב האישי בעקבות הטראומה.
ההבטחות, המשאלות והתקוות המובעות בעבודת הווידאו "חלומות ומשאלות" מעוררות בנו מתח ייחודי. הן מעוררות רצון לשינוי, התנגדות לאי-ודאות עתידית ואומץ להתגבר על מכשולים בלתי צפויים. החלומות שמלווים אותנו בשנתנו או בחזיונות שלנו הם אישיים ועמוקים. הבטחות לעיתים נכשלות ומשאלות לרוב משקפות רצונות אישיים הפכפכים, אך תקווה מבקשת מאתנו משהו שונה. אנו נקראים לזמן את העתיד.
https://drive.google.com/file/d/1A-eJcufPy9YahvJtncC0qOlITvh7OYPj/view?usp=sharing
אלכס מירוציו, דמעות יקרות ערך
יצירת הווידאו של האמן אלכס מירוציו "דמעות יקרות ערך" מממשת את פעולת הבכי כניסיון להאט את הכאב, להשהות את הטראומה ולאחוז בזיכרון ומסמנת את נושא הגעגוע האינסופי והכמיהה למה שהיה במקביל לתחושות העצב והתוגה.
https://drive.google.com/file/d/1-X-NXhfmGcBrpH3lo0zNiFSVnAWFHjsm/view?usp=drive_link
ג'ני הולצר, רגישות
"רגישות" sensibility)) הוא רצף של משפטים המופיעים כמו מטח של יריות על גבי המסך.
היצירה היא טקסט אזהרה שבו כל משפט מורה, מודיע או שואל על הדרכים בהן אדם מגיב לסביבות הפוליטיות, החברתיות, הפיזיות והפסיכולוגיות שלו.
https://drive.google.com/file/d/1Dd57EaIoXecA5XBszXa5Ojin_QLmHRjI/view?usp=drive_link
אורי גרשט, רימון
הווידאו "רימון" (Pomegranate) מצולם 'טבע דומם' על עדן חלון. הדימוי התמים והקפוא לכאורה מתעתע נגדע לפתע על ידי כדור רובה שמפלח את האוויר ופוגע בפרי הרימון. הרימון מתנפץ והתוכן האדום מתפרץ וניתז לכל עבר. תהליך חדירת הכדור לרימון יוצר הפרעה אלימה של המציאות הפסטורלית כביכול ומאזכר תהליך פוגעני של חדירת כדור לגוף אדם תוך פציעה והתזת דם.
https://drive.google.com/file/d/1Cj9ph9nuUYnlhUMq2EHGzcXRnEqcCo-M/view?usp=drive_link