עו"ד שרון הר זהב – צילום: נעמי אסי
החיים והמוות ביד הלשון.!
איך להימנע מפליטות פה מיותרות בעבודה שגורמות למבוכה ונזקים?
עמדה אישית באדיבות: עו"ד שרון הר זהב, מפתחת מיזם פלטפורמת לימוד דיגיטלית בתחום התעסוקה והעסקים.
במערכת החינוך מכירים את המושג אימפולסיביות במסגרת תחום לקויות הלמידה; הפרעת קשב ופעלתנות יתר. אבחון של הפרעת קשב וריכוז, ופעלתנות יתר, שכיח מאד היום אצל ילדים וגם אצל מבוגרים, גם אם אינם מאובחנים. לרוב, המאובחנים הינם בעלי חסך בכישורים ניהוליים (מקבץ כישורים ומיומנויות שמקשה עליהם להתנהל בשוטף) וכן באימפולסיביות, שבאה לידי ביטוי בקושי בוויסות, ושליטה בדחפים.
אך לא רק מאובחנים בלקויות למידה כאמור נוטים לביצוע פעולות אימפולסיביות שביניהן פליטות פה. פליטות פה מתקיימות גם בעולם העבודה. פליטות פה כאמור עשויות בסופו של יום להשפיע על קידום אדם לתפקידי ניהול, ובמסגרת תקשורת בינאישית; הפיכת האינטראקציות הבינאישיות בין עובד לעובד, או בין מנהל לעובד ואף בין מנהל למנהל לנעימות הרבה פחות. כמו כן, הן עלולות להוביל להשפעות רחבות יותר, ואף לעזיבת עובד את מקום העבודה, ולעיתים עלולות לגרום לתביעות משפטיות.
שלמה המלך כתב לפני יותר מ-3000 שנה "מוות וחיים ביד לשון(משלי י"ח/21) וכן "שומר פיו ולשונן-שומר מצרות נפשו"(משלי כ"א/23). בדורות האחרונים הוכח שוב ושוב, שאי-שמירה על האזהרות הללו, של החכם מכל אדם, עלולה להביא לתוצאות חמורות וטרגיות. אבדן חיי אדם ואף יותר מזה.
106 שנים אחורה, ב-16 בינואר 1917 שר החוץ הגרמני, ארתור צימרמן, שולח מברק מוצפן לממשלת מקסיקו, ומציע לה להיכנס למלחמה נגד ארצות הברית, כדי לכבוש שטחים שהיו בעבר בבעלות מקסיקו. הוא גם מבטיח סיוע כלכלי נדיב. הימים הם ימי הקיפאון הגדול במלחמת העולם הראשונה. מעצמות אירופה נלחמות זו נגד זו, החזיתות תקועות, מיליוני חיילים נהרגים. ארה"ב נשארת ניטראלית. גרמניה החליטה להכריז על מלחמת צוללות בלתי מוגבלת, כדי לפגוע קשה בבריטניה, להטיל עליה מצור ימי על אוכל ועל כל אספקה אחרת, לשבור את הקיפאון ולנצח במלחמה.
הגרמנים חוששים, שאם יתקפו גם אניות סוחר אמריקניות, תכריז ארה"ב מלחמה. לכן ביקש צימרמן להמריץ את מקסיקו להכריז מלחמה על ארה"ב, בתקווה שזו תירתע ממלחמה בשתי חזיתות: נגד מקסיקו וגם נגד גרמניה.
צימרמן עשה טעות: הוא הורה בפליטת פה ללא מחשבה לשלוח את המברק דרך אתר טלגרף אזרחי. המודיעין הבריטי לכד את המברק, פענח אותו והעביר את "מברק צימרמן" לנשיא ארה"ב וודרו וילסון. הנשיא ורוב מכריע של העם מזדעזעים. ארה"ב מכריזה מלחמה על גרמניה ומביאה לניצחון בעלות הברית.
עו"ד שרון הר זהב – צילום: נעמי אסי
31 שנה לאחר מכן, ביוני 1948, הורה ראש הממשלה דוד בן גוריון לצה"ל הצעיר לירות על האניה "אלטלנה" של האצ"ל, שהגיעה לחוף תל אביב עם מאות לוחמים ונשק רב. בן גוריון חשד שהאצ"ל, שלא היה אז חלק מצה"ל, מתכונן להכריז מרד ומלחמת אזרחים. עובדתית, זה לא היה נכון, אך צה"ל קיבל פקודה, מילא אותה, ירה והרג יותר מ-10 לוחמי אצ"ל. כדי להצדיק את הפעולה כינה בן גוריון את הנשק היורה "התותח הקדוש", כאילו היה כלי של בית המקדש. הייתה זו פליטת פה איומה- ראש הממשלה מצדיק ומשבח ירי של יהודים על יהודים בתוך מלחמת קיום נגד צבאות ערב! עורך "מעריב", תקף את הביטוי וכמוהו רבים אחרים. פליטת הפה של בן גוריון הביאה(עם גורמים נוספים) לשנים של איבה ומחלוקת בתוך העם.
עברו עוד כ-30 שנה. בגין ומפלגתו ניצחו בבחירות, ובגין נבחר לראש ממשלה. התברר, שראש הממשלה הטרי היה זהיר הרבה יותר בלשונו מהמנהיג של ימי הקמת המדינה.
מנחם בגין ז"ל הסביר פעם: "כל זמן שהייתי חבר כנסת ומנהיג מפלגה, דיברתי בעל פה ולא ניסחתי נאומים בכתב. ביום שבו נכנסתי ללשכת ראש הממשלה החלטתי לשנות את התנהגותי: מעתה, לכל מילה לא זהירה שאומר יש משמעות מדינית, צבאית או כלכלית. לכן עלי להיזהר בלשוני". ואכן, מאותו יום כתב מראש את כל נאומיו ובדק כל מילה. רבים שמו לב, שראש ממשלה אינו מדבר בעל פה כמנהגו, אלא קורא מן הכתב. הדבר חסך פליטות פה, שהיו עלולות לעורר בעיות וצרות. מבחינה זו, נחשב בגין לראש ממשלה זהיר ומחושב. ואכן, לא זכורים מקרים, שבהן היו לראש ממשלה פליטות פה.
ב-13 באוקטובר אשתקד, חודש לאחר פטירתה של המלכה אליזבת, הגיעה ראש ממשלת בריטניה(אז) ליז טראס, לביקור רשמי בארמון בקינגהאם. היא נכנסה בכבוד לחדרו של המלך, קדה קידה ואמרה: "הוד מלכותך, נעים לראות אותך שוב". להפתעת כולם, הגיב המלך: "חזרת שוב?" טראס הנבוכה ניסתה "להחליק" את העניין ואמרה "זה עונג גדול להיות כאן". המלך הגיב: "אוי ואבוי!" הכול שודר בשידור ישיר בטלוויזיה, ועורר שאלות נוקבות. דוברי הארמון, כדרכם ברוב המקרים, אינם מגיבים ומקווים שלמלך לא יהיו פליטות פה נוספות.
פליטת פה הינו מושג שמעיד על התבטאות מילולית שנאמרה בעל פה לעיתים מחוסר תשומת לב, אך ניתן גם להרחיב את היריעה, גם אם לא תחת הגדרה זו, גם להקלטת הודעה ב-whatsApp או כתיבת הודעה כתובה.
חיים ומוות ביד הלשון, אם אכן תגובה אימפולסיבית שבאה לידי ביטוי בהקלדה של הודעת טקסט אישית או בקבוצה או בכתיבת הודעת דואר אלקטרוני ואף הקלדת תגובה ברשת חברתית נכנסות תחת קטגוריה רחבה של "פליטת פה". אז השאלה שעולה הינה: "מה מותר או אסור לכתוב ב-whatsApp?" התשובה שענו רוב בעלי התפקידים הבכירים במיזם הדיגיטלי ללימוד פרקטיקה היתה:" ידם של אנשים היום קלה על ההדק. לא כדאי לכתוב דברים אישיים וגם אם האדם סוער רגשית, עליו ללכת לישון, להירגע ולהגיב בשלב מאוחר יותר אחרי שקצת נרגע. בנוסף, לא לרכל, זה בטוח לא תורם. כן ניתן לכתוב עובדות ולשתף בתחושות של הוקרת תודה, בצורה מכבדת.
לסיכום, במקומות העבודה לא מומלץ להיות אימפולסיביים. אם אתם אנשים אימפולסיביים ביסודכם, מומלץ לנסות לסגל הרגל שבו לפני מתן תגובה אתם עוצרים וסופרים בלב עד עשר ואז מגיבים. נסו לאפיין את המצבים שלרוב מובילים אתכם להגיב בצורה אימפולסיבית, השתדלו לדחות סיפוקים באופן כללי, וכך אולי תוכלו למתן את התגובות האימפולסיביות, ותשפרו את יכולת קבלת ההחלטות שלכם באמצעות לימוד מתודות להפיכת קבלת ההחלטה ממקום רגשי למקום מושכל.
כותבת מאמר הדעה, עו"ד שרון הר זהב, מפתחת מיזם פלטפורמת לימוד דיגיטלית בתחום התעסוקה והעסקים ללימוד פרקטיקה ניהולית, פרקטיקה ארגונית ומיומנויות בעולם העבודה, שמועבר על ידי מנהלים בכירים במשק הישראלי. מקבוצת אל הנכס לשון זכר כמוה כלשון נקבה
