רון פרידמן – חוקר זירה בינלאומית במיינד ישראל – צילום: יח"צ
על אף חיכוכים פוליטיים מול אירופה – ישראל צריכה להתמקד במרחב האינטרסים החופפים
מלחמת "חרבות ברזל" הציפה פערים רבים בין ישראל למגוון מדינות באירופה בעיקר ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בעקבות המתקפה האכזרית של חמאס ב-7 באוקטובר מרבית המדינות האירופיות הביעו סולידריות ותמיכה בישראל. אך ככל שנגררה המלחמה וגברו הטענות להפרות ישראליות של החוק ההומניטרי הבינ"ל לרבות ההאשמות כלפיה בבתי הדין בהאג כך גם נפגעו היחסים עם אירופה.
רון פרידמן – חוקר זירה בינלאומית במיינד ישראל – צילום: יח"צ
מדינות רבות בגוש האירופי השמיעו ביקורת גוברת על התנהלותה של ישראל ברצועת עזה. הן הצביעו בעד החלטות אנטי-ישראליות באו"ם ומספר מדינות כגון ספרד ואירלנד אף קידמו הכרה במדינה פלסטינית בניגוד לעמדת הגוש האירופי ודחפו לצעדים אירופים נגד ישראל. ישראל נאלצת להתמודד עם אתגרים מתרחבים לשיתופי הפעולה שלה עם הגוש במגוון תחומים: כלכליים, תרבותיים, אקדמיים וחברתיים. בנוסף קיימת מגמה של איתגור הייצוא הביטחוני לישראל ואפילו בריטניה, איטליה וצרפת (עימן הקשר הישראלי נותר חזק) הגבילו את ייצוא הנשק לישראל.
אולם, בניגוד לתחום הביטחוני בו ישראל נסמכת על ארה"ב כמשענת, בתחומים האחרים ישראל נחשבה במשך שנים כחלק מהמחנה האירופי. ישראל שותפה בתוכניות מחקר ופיתוח של האיחוד האירופי, והוא שותף הסחר המרכזי שלה. לצד זאת, ישראל מוטמעת חברתית ותרבותית באירופה, לאור שותפויות תרבותיות רבות, דמיון חברתי ותפיסתי וקשרים היסטוריים עמוקים.
בשעה שישראל מתמודדת עם אתגרי לגיטימציה קשים ותדמית שנפגעה עמוקות, היא מתמקדת בלהעניש מדינות שמבקרות את התנהלותה. מדיניות זו קיבלה ביטוי מובהק ב-15 בדצמבר 2024 כאשר שר החוץ הודיע על סגירת השגרירות הישראלית באירלנד – שותפת הסחר הגדולה ביותר של ישראל בגוש. ההחלטה הגיעה על רקע חיכוכים מתמשכים עם המדינה סביב עמדתה כלפי ישראל. צעדים כאלה מגבירים ביקורת על ישראל ופוגעים ברצון האירופי לשתף עימה פעולה.
תהליכים ואירועים בתוך אירופה דוחפים מדינות בגוש לגישה פרגמטית יותר המבוססת על שיתופי פעולה הממוקדים באינטרסים משותפים. המלחמה באוקראינה החזירה את הצורך בהשקעה ביטחונית נרחבת, משבר האנרגיה ואתגרי אקלים כפו על אירופה לגוון משענות, החשש מאגרסיביות סינית גורר חשיבה מחודשת על עקרונות הסחר של הגוש, חשש גובר מהגירה מציף צורך להסכמים עם מדינות ערב. לצד זאת, עליית הימין באירופה לצד חשש ממדיניות אמריקנית בדלנית תחת טראמפ דוחפות להרחבת ההתבססות העצמית.
אלו מייצרים אינטרסים תואמים לישראל ואירופה ומרחיבים את ההזדמנויות לשיתוף פעולה. לצד זאת, תהליכים במזרח התיכון כמו התעצבות סוריה לאחר נפילת משטר אסד, תוקפנות איראנית גוברת, התקרבות טהראן למוסקבה והתקדמות איראנית בתוכנית הגרעין מרחיבים את האינטרסים החופפים ואת האיומים המשותפים.
ישראל יכולה לשמש נכס חשוב לאירופה, ולשחק תפקיד מרכזי בשמירה על יציבות המזרח התיכון ועל אינטרסים אירופיים באזור. ישראל יכולה להיות חלק משרשראות אספקה בטוחות מנותקות ממדינות מערערות כגון רוסיה וסין. המגזר הטכנולוגי והידע, היכולות והניסיון הביטחוני הישראלי ערכיות לאירופה. בנוסף, ישראל מספקת אפשרויות בתחומי האקלים והאנרגיה שאירופה מחפשת.
אך הפוטנציאל יוכל להתממש רק אם ישראל ומדינות אירופה יבחרו להתמקד בקידום אינטרסים משותפים ולא בהתנצחויות ושימת זרקור על נקודות המחלוקת. תהליך כזה ידרוש עבודה דו-צדדית, באירופה יצטרכו לנקוט בגישה פרגמטית יותר ולהפסיק להתנגח בישראל. ישראל מצידה תידרש להתמקד בקידום צעדים פרקטיים ופרו-אקטיביים לחיזוק שותפויות עם אירופה על פני גישה תגובתית ולעומתית.
דווקא באחת התקופות המאתגרות ביותר ליחסים, כאשר מעמד ישראל בעולם המערבי נמצא בשפל, צריך לשאוף לשיפור השותפויות בהתמקדות על אחדות גורל בהתמודדות עם אתגרים משותפים ומיקוד באינטרסים חופפים. אין בכך כוונה להתעלם מצעדים נגד ישראל אלא למזער ולמנוע אותם על ידי חיזוק שותפויות והעמקת נכסיות.
רון פרידמן, חוקר זירה בינלאומית ב-MIND Isreal
