כותרות אחרונות
Search

'תיאטרון אחר' – המרכז לתיאטרון לוד בעיר לוד הפך ללבה הפועם של העיר

מעורב, אחר, בועט, בקרנות הרחוב ובחלליה הלא שגרתיים – לב של שותפות ומרחב תיאטרלי אחר בעיר לוד

במתנ"ס היהודי – ערבי בלוד, בלב שכונת רמת אשכול, אליה התנקזה אוכלוסייה מעורבת שבה קהילות אתניות ולאומיות שונות, דור וותיק ומשפחות צעירות, אוכלוסיית סטודנטים צעירה, וגרעין תורני-  פועל מרכז תרבות אחד, שוקק, כזה שמבקש לחזק ולייצר חיבורים וכן, לקיים מרחב אמנותי של שפה אחרת, חדשה – המרכז לתיאטרון לוד.

 המרכז לתיאטרון לוד, בהנהלת, הבמאית והשחקנית פנינה רינצלר, עובד מסביב לשעון, עם האוכלוסיות המגוונות שבעיר, עם אתריה השונים, בקרנות רחוב ובפינות היפות שבה, ומעלה יצירות ישראליות מקוריות, פרי עבודתו של אנסמבל אמנים מקצועי.

 לוד, אחת הערים העתיקות ביותר בישראל, הינה פנינה מיוחדת בנוף ערי המרכז.  לא סתם קרה שאנסמבל אמנים מוכשרים, בראשם מנכ"לית ומייסדת התיאטרון פנינה רינצלר, החליטו לעשות הכול כדי לעבור אליה ולייצר מתוכה שפה אמנותית חדשה.

 'תיאטרון אחר' קם בלב העיר העתיקה בלוד, והפך ללב הפועם שבה. שלוחותיו רבות ובבסיסו חזון רחב ידיים ובין מטרותיו: להקים בלב העיר מרכז אמנים, ובהמשך לשמש כשלוחה מרכזית שממנה יפעל פסטיבל פרינג' גדול במרכז הארץ. בינתיים, התיאטרון פועל בצעד ראשון וייחודי שכמעט ולא נראה באף נוף אחר בארץ- תיאטרון הרחוב- שכולו יצירה תיאטרלית ספונטאנית, המשמשת בתורה בטן ההשראות ליצירה המקורית השנתית.

 
המרכז לתיאטרון לוד, מרתק לאור שלוחות רבות של פעילות מגוונת ובועטת, בעיר מעורבת ורבת גוונים.  האנסמבל שוקד על יצירה ישראלית מקורית שנתית, תוך כדי ובזכות אינטראקציה, המתקיימת באופן יומיומי עם קהילת התושבים. תיאטרון האנסמבל עובד מתוך העיר, פוגש את המגוון הרחב של התושבים והתושבות על כלל השפע התרבותי, מגיע אל אתריה השונים, ועובד מתוך אינטראקציה בינ-אנושית, בלתי אמצעית, וסיטואציות חברתיות לודאיות יומיומיות- תיאטרון הרחוב.  באופן זה נוצר מרחב תיאטרלי אומנותי מרתק, המעניק לעיר סיפור בתוך סיפור, וחוויה ייחודית שבין מציאות לדמיון.  בעבודה מלאת השראה, עם ומתוך ההתרחשויות השונות, המקומות, ריחות התבשילים, קצב התנועה של עוברי האורח והתחבורה הציבורית, נוצרת תוך כדי תנועה מתמדת יצירה תיאטרלית ספונטאנית, שכולם משתתפים בה: ילדים, נוער, קשישים, בעלי עסקים, משפחות ועוברי אורח.  התיאטרון פוגש בסיפורים אישיים מגוונים, באורחות חיים, ומקבל השראתו ליצירותיו המקוריות, בשיטת משחק ייחודית ופורצת דרך בעולם הפרינג'- שיטת גרוטובסקי.

 

במקביל לעבודתו המקצועית כאנסמבל הפועל ברחבי העיר, יש בו שלוחה חשובה ומרכזית נוספת – התיאטרון הקהילתי, שבמסגרתו מתקיימות סדנאות משחק שנתיות עבור קבוצות ילדים ונוער, האוכלוסייה המבוגרת ואוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים –  להעשרה ולקידום פעילות תרבותית אמנותית בעיר. לעיתים משתתפים שחקנים מהתיאטרון הקהילתי ביצירות שמעלה האנסמבל המקצועי.

 

יצירות האנסמבל, מעלות שעלות בנוגע לחיי שותפות, קהילתיות, המרחב הביתי על כלל התחושות שבו (לעתים גם תחושות ניכור, תלישות, וזרות), והפערים שבין הדור הוותיק לצעיר, בין אנקדוטות של נוסטלגיה לימי העבר ובין הצורך לקחת חלק בשינויים שחלים בתקופה המודרנית (ושמשפיעים בתורם על המרחב המקומי ביתי).

 

 

צילום: יח"צ

במהלך חודש  פברואר הקרוב תעלה יצירת הבכורה השנתית- "השבט אמר את דברו", העוסקת בחיי שותפות- יצירה שנולדה מתוך ובזכות המיקום המרתק של האנסמבל – העיר המעורבת ורבת הגוונים לוד.

השבט אמר את דברו

מה היה קורה אילו ניתנה לך האפשרות לבחור את הגלגול הבא?

שישה אנשים עם מטען עבר נולדים מחדש אל תוך חיי שבט זר במחוז לא מוכר ומנסים להבין איך לעזאזל לחיות יחד.

23/2/17, 25/2/17 בשעה 20:30

רח' דוד המלך 20 לוד (בתוך הספריה)

הנחיה ובימוי: פנינה רינצלר

שחקנים יוצרים: אילאיל ישראלי, מרינה פלדמן, ספי סמואל, רותם זיו, רונן אדלר, שריאל יגודניק

הפקה: תמר בר ניב | מוסיקה: בועז גרוס, פנינה רינצלר | עיצוב חלל ותלבושות: אנה שפלנסקי | תאורה: יואב בראל

 

יצירה שהתחילה ממחקר. מפגש וראיונות בבתי תושבים בעיר. מכולם שמענו על לוד של פעם, הקהילתיות שהייתה,הגעגוע לחיים משותפים, ל-ביחד, לתמימות אנקדוטית ונוסטלגית, ההערכה לקהילתיות המושבית שעוד נשארה בעיר אך גם זיכרונות של התלאות שעברה העיר עד לשגשוג שלה היום. העיר הזאת נושאת בתוכה היסטוריה..

אנו הרגשנו כמו שבט זר ומוזר המסתובב בעיר ומנסה להבין את היסטורית המקום, זו שמפי תושבים לא זו שבויקיפדיה, ומצאנו נקודות חיבור לגעגוע האנושי התמידי הזה לפעם, וגדלה בנו התשוקה להיות שותפים מלאים, למהלך הטוב הזה שקורה בעיר,שותפים לשינוי התרבותי שקורה כאן. מתוך כך שבנו אל עצמינו, אל הגעגוע הפרטי שלנו ושאלנו את עצמינו כל אחד גם לגבי תפקידנו כקבוצה, גם לגבי תפקידינו כאינדבידואלים שהתקבצו ל-ביחד, פנטזנו על המצב האוטופי אליו אפשר להגיע אם כל בני האנוש היו מניחים לאגו, כשאנו כמובן כלולים בתוכם, מעין חיפשנו את הנוסחה שאיש עוד לא פיצח לחיות יחד בשקט.

מתוך כך נולדה היצירה "השבט אמר את דברו" בה נתנו לעצמנו הזדמנות לעבור גלגול נוסף בעודנו בחיים ובגלגול זה לחפש את הדרך ל-ביחד. נכון לרגעים אלו סוף היצירה אינו ידוע וספק אם יהיה ידוע או ישתנה מידי הופעה, כהקבלה למצב בעיר ובארץ".