צילום: אבי בר
תערוכה חדשה במוזיאון העיצוב חולון.
המדיטק ומוזיאון העיצוב חולון מציגים: תערוכת שובר.ת שוויון – Game Changer.
עיצוב בתודעה מגדרית הכוללת גם תוספת מיוחדת לאור אירועי ה 7 באוקטובר והמלחמה.
אוצרות: מיה דבש, רונה זינגר, עדי המר יעקבי.
29.1.2024 – 29.6.2024.
מוזיאון העיצוב חולון גאה להציג את התערוכה שובר.ת שוויון – GAME CHANGER – תערוכה רחבה וראשונה מסוגה הבוחנת את תפקיד העיצוב ביצירת תודעה מגדרית, ומבקשת להעלאות את המודעות לדרכים החמקמקות של העיצוב לשנות את תודעתנו כצרכנים וצרכניות, מעצבות ומעצבים. מה שאנו נעצב – יעצב את תודעתנו.
בתערוכה יוצגו מעל 120 פרויקטים עכשוויים מהארץ ומהעולם, החל ממוצרי מדף מוכרים ופיתוחים טכנולוגיים רפואיים ועד לעבודות עיצוב ביקורתי ופוליטי, לצד מייצבים אינטראקטיביים ודוגמאות איקוניות מהתרבות הפופולרית, המעניקים מבט רחב על נושאי המגדר מזווית עולם העיצוב, מעולמנו הפרטי של כל אחד המרכיבים את זהותנו ואל מול החברה, ועד למגדר ועיצוב במרחב הציבורי .
לאור אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה הנוכחית, עברה התערוכה שינויים והוכנסו עבודות עיצוב ואמנות חדשות המתייחסות ספציפית לנושאי המגדר בהקשר של תקופה זו, הנוגעת בכאב רב בכל אחד מאיתנו.
מימין לשמאל: רונה זינגר, מיה דבש, עדי המר יעקובי – צילום: אבי בר
אוצרות התערוכה: מיה דבש אוצרת ראשית של מוזיאון העיצוב, עדי המר יעקבי ורונה זינגר אמרו לרגל השקת התערוכה: "זהו אחד הפרויקטים המורכבים ביותר שלקחנו על עצמנו אי פעם. העיסוק בנושא רגיש ונפיץ כמו מגדר מאתגר גם "בימי שלום", קל וחומר בזמן מלחמה. החודשים האחרונים הבהירו לנו עד כמה התערוכה רלוונטית מתמיד ומה מידת חשיבותה לשיח המקומי. מגדר נוגע ועוסק בכולנו – ובתוך כך עיצוב הוא שחקן מפתח, אבל גם הרבה יותר מזה: יש לעיצוב את כל מה שנדרש בכדי להנגיש את הנושא ולעורר מודעות, כדי שיחד נוכל לעצב לנו חברה שוויונית וטובה יותר. למרות שתהליך האוצרות ויצירת התערוכה, החל כבר לפני שנתיים, ביקשנו לתת יותר מקום למעצבים ישראליים, אשר עיצבו עבודות חדשות בתקופה זו כביטוי לאירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה הכואבת לכולנו."
דמיינו עולם שבו חנות בגדי תינוקות לא מחולקת לצבעי ורוד וכחול. תארו לכם שלא היה משתרך תור קבוע בשירותי הנשים בכל מקום כי תכנונם היה מותאם לשימוש ממושך יותר ביחס לגברים. עיצוב נמצא בכל מקום ולכן לעיתים הוא חלק מהבעיה – מסייע בקיבוע תבניות וסטריאוטיפים, מדיר ומסליל, ובאותה המידה יכול להוביל את הפתרון: להגמיש תבניות ותפיסות חברתיות ולהסיר מחסומים תפיסתיים. ולאפשר מענה מותאם לצרכים של כולנו.
התערוכה "שובר.ת שוויון" מתעמתת עם שאלות על זהות וחברה, ומעלה את המודעות לאופן בו אובייקטים מעצבים את התפיסות החברתיות שלנו, ומנגד כיצד סטראוטיפים מגדריים משפיעים על עיצוב.
התערוכה לא מסתפקת בהצגת הבעיה, אלא גם מציגה את כוחו של העיצוב להוביל לשינוי – לחתור לשוויון ולפעול לפירוק של תבניות חשיבה מקובעות, דרך ראייה מחודשת על כלל האמצעים המעצבים את הזהות המגדרית שלנו.
מעל 120 יצירות, עבודות ופרויקטים מהארץ ומהעולם נבחרו כדי לתווך ולהנגיש את השיח על זהות ומגדר ולהראות איך מגדר עוסק בכולנו.
צילום: אבי בר
עוד בתערוכת "שובר.ת שוויון" – הפתעות מיוחדות בגלריות המשנה:
קובבות של בוץ:
מעבדת העיצוב תוקדש להנגשת הנושא לילדות ולילדים דרך ספרות ומשחק, ותכלול ספרייה ייחודית של "ספרות שווה" שנעשתה בשיתוף טל ברייר בן מוחה – מייסדת ארגון "מנהיגותה" וקבוצת הפייסבוק "ספרות שווה". יזמית, אקטיביסטית ומרצה בארץ ובעולם על חינוך מודע מגדר. הרצאתה נבחרה ל-TED העולמית ולאחרונה היא ייסדה גם את אתר תרבות שווה. בנוסף תכלול המעבדה משחק חופשי תלת ממדי שנעשה בשיתוף המאיירת ענת וורשבסקי. אוצרת: נגה שמשון.
למה בספרים רבים בנים הם חזקים, לא בוכים ומשחקים במכוניות ומלחמה ובנות הן יפות, עדינות, מתחשבות ומשחקות בבובות? זה באמת ככה?
חלל המעבדה כולו הפך למרחב מזמין של למידה דרך התנסות וכיף שפונה לילדים ולהורים בגובה העיניים. הספרייה כוללת מעל 50 ספרי ילדים שקיבלו תו של "ספרות שווה" ושניתן יהיה לעיין בהם בחופשיות ולפתח מודעות על הדרכים בהם ספרות הילדים, המילים והאיורים מעצבים את מי שנרצה או נחלום להיות. המעבדה מזמינה את הילדות והילדים לשחק, לדמיין, לחלום ולחשוב מי ומה היו רוצים.ות להיות באמת ואיך למצוא את הזהות האישית בתוך התבניות הנוקשות שמחנכות לוורוד-כחול או ברבי-משאית.
שירותי נשים.
שירותי גברים.
בשירות הציבור
המסדרון ההיקפי הפך לחלל מפתיע ולא-מוזיאלי שמזמן מפגש בלתי אמצעי עם סיטואציות יומיומיות ובמרכזן נושא בסיסי וצידי – השירותים. לא רק על השירותים אלא גם בתוכם. אוצרים ויוצרים: יובל סער, אסף דיי ושאול כהן.
יובל סער ואסף דיי עיצבו ו"הלבישו" שלושה חללים לא צפויים, שניתן להיכנס אליהם מתוך המסדרון, והם מתקיימים כסאטירה סגנונית שעומדת בניגוד מוחלט לכל הכללים הלא כתובים של מוזיאונים. שאול כהן ביים ויצר סצנות מוקטנות של רגעים יומיומיים מחפצים מוכרים שהוצאו מהקשרם, ובכך מעורר דיון בנושא מורכב מנקודת מבט חדשה ושנונה.
בין המעצבים והמעצבות שיציגו בתערוכה: ג'סיקה וולש, ספוטניקו, אני לו, לנקה קלייטון, אדם נתנאל פורמן, להב הלוי, מיכל סהר, רועי דרהי, קאסי ארנולד, אהרון גניש, אור יוגב, אוהד חדד, נעה ריץ', שחר קדם, גיא שרייבר, נעמה אגסי, אנה בלנקי, יובל סער ואסף דיי, שאול כהן, שקד בשן ועוד.
יצירות עיצוב חדשות שנוצרו לאור אירועי ה 7 באוקטובר והמלחמה: ניב תשבי, מאי סהר, להב הלוי, נועה אגסי, קרן שפילשר ואמנון זילבר.
על תערוכת "שובר.ת שוויון GAME CHANGER":
מדוע לנשים סיכוי גדול יותר להיפגע בתאונת דרכים? הסיבה לכך נעוצה, בין היתר, בעיצוב. עד לפני עשור וחצי בערך, יצרניות הרכב ביצעו מבחני ריסוק רק בבובות בעלות אנטומיית גוף גברית. בניסיון לגשר על הפער, הקטינו תחילה את הבובה למידות ילד. רק בהמשך שולבה בובה המדמה אנטומיית גוף נשית: בהתחלה היא מוקמה במושב הקדמי ורק לאחרונה החלו חברות הרכב להציבה במושב הנהגת. זו רק דוגמה אחת לדרך בה עיצוב משפיע על המציאות היומיומית שלנו.
דרך פעולת העיצוב, מתעצבים גם תודעה, הרגלים ותפיסות חברתיות. עיצוב עלול לקבע פערים או חוסר נוחות, ובמקרים קיצוניים אף להביא לפגיעה באינדיבידואלים או בקהילות שונות; יחד עם זאת, בכוחו גם להוביל לשינוי – לחתור לשוויון ולפעול לפירוק של תבניות חשיבה מקובעות. הנראטיב של שובר(ת) שוויון מתעמת עם שאלות על זהות וחברה, ומעלה את המודעות לדרכים החמקמקות בהן אובייקטים מעצבים את התפיסות שלנו הן כפרטים והן כקהילות.
הביקור בתערוכה יתחיל מן המרחב המצומצם של הגוף הפרטי שיעסוק בבריאות ומיניות ובפערים בין המין הביולוגי לבין המגדר, יתרחב לנושאים כמו מערכות יחסים, חינוך, שיווק, ייצוג ואידיאל גוף ומרחב ציבורי, וימשיך עד למרחבים וירטואליים, מתעתעים ונזילים, בהם השליטה והכוח עוברים אל הבינה המלאכותית והלא-אנושי. הם מתבססים על מאגרי מידע רחבים שנושאים את ההטיות שייצרנו, מחזקים אותן ומשחזרים אותן.
התערוכה מספרת סיפור חדש, על יכולתנו להבנות סדר חברתי אחר, כזה שמציע אפשרויות בחירה רבות ופחות סתירות ביניהן, וכך לתרום לעיצובה של חברה טובה ומכלילה יותר – שמייצגת ורואה את כלל המגדרים, מקבלת שונות ומעודדת שוויון.
המעצבת לנקה קלייטון ייסדה פרויקט למעצבות אמהות בחופשת לידה והיא מציפה ביצירתה את עבודת האימהות והתבניות בתוכן היא מתקיימת, בעוד המעצב הגרפי קני דוס מתיישר בשנינות לסטראוטיפים על אבות, שעומדים בניגוד לאלו של אימהות. היוצרת והחוקרת המוערכת אני ליו מבקרת את מקומו של הגוף הנשי כמכונת רבייה חברתית ואנה בלנקי חושפת בעמוד האינסטגרם שלה את כל האמת מאחורי נסיכות דיסני האיקוניות. מוצרי פמטק חכמים שלבד מהפתרון הפשוט שהם מספקים לבעיות נפוצותייגרמו לנו לתהות איך זה שלא חשבו על זה קודם.
במרכז הגלריה העליונה האוואטארים שעיצב רועי דרהי יציפו מחשבות על זהויות אפשריות בעולמות הדיגיטליים הנזילים מגדרית, וביכולתם לערער את הסדר החברתי בעולם האמיתי. המציאות שנכפתה עלינו מאז ה-7 באוקטובר הובילה לשינויים באוצרות וביניהם דיון חשוב בנושאים כמו ולמקומו של המגדר בעתות מלחמה ומשבר. מאי סהר מאיירת את החלומות של כולנו ואת הפערים המגדריים בתוכם.
בין העבודות שנוספו לאור אירועי ה 7 באוקטובר והמלחמה:
מקבץ פוסטרים | להב הלוי – בין 20-30 פוסטרים שיוצבו על גבי לוח מודעות כמו של פעם:
טבח ה-7 באוקטובר:
, המלחמה שפרצה אחריו והשתיקה הרועמת של העולם ובפרט של ארגוני הנשים, הפכו אצל להב הלוי, מעצב גרפי ותיק ופוליטי, קרקע לביקורת חריפה ונוקבת, המביעה את הלך הרוח הלאומי. באמצעות טיפוגרפיה דומיננטית ושימוש בצבעים המסומנים על ידי קהל רחב עם חוויות ונושאים מובחנים שעולים מתוך עמודי החדשות, הלוי זועק זעקת רבים ורבות ומגיב למתרחש סביב בזמן אמת. הכרזות נוצרות עבור במת הסושיאל, בה הן פורצות את גבולות המרחב הפיסי הממשי ואת המרחב המקומי ואף הופכות לכלי יעיל ומדויק להסברה.
יחידה מעורבת | קרן שפילשר – מיצב אמנותי:
בשבעה באוקטובר נוצר שבר בתפיסת המציאות של החברה הישראלית. משהחלה להתבהר התמונה הכואבת, נוצרה התחושה שהסדר החברתי הממוגדר התערער – כלל המגדרים חשופים לפגיעה במידה שווה וגם מבטאים יכולות הנחוצות במלחמה ובהתמודדות עם מצבי קיצון וחוסר וודאות. תבונת התצפיתניות, גבורת הלוחמות, תעוזת החטופות ומאבק האימהות להשבת ילדיהן הפכו למיתוס מודרני-לאומי. לחלק מהתגליות היה סוף מר וכואב, אך מלחמת חרבות ברזל היא כנראה המלחמה הנשית ביותר בתולדות צה״ל.
מאי סהר – חלומות של אתמול מאיירת את החלומות של כולנו ואת הפערים המגדריים בתוכם. 2023 – היום, איור דיגיטלי:
בתקופות בהן אנו חווים שבר וחוסר וודאות כחברה, גם החלומות חושפים מכנה משותף. מאי סהר יצרה קטלוג איורי המבוסס על תיעוד חלומות ששותפו איתה מאז פרוץ המלחמה, כשבאלו המוצגים בתערוכה צפות סוגיות של זהות ביולוגית או מגדרית והמקומות בהן הזהות נפגשת עם החוויה הקולקטיבית. דרך התבוננות על החלומות נוצר מרחב המאפשר הזדהות, ואיתו תקווה שהשיתוף יסייע בנרמול התחושות השונות הקיימות בנו ויקל על תחושת הבדידות. הפרויקט ימשיך ויתרחב לאורך חודשי התערוכה ויוצגו במסגרתו חלומות חדשים נוספים.
ניב תשבי – קצינות חן – 2024, עץ, אקריליק:
למרות שאנו שומעים על יותר ויותר נשים בתפקידי לוחמה, עדיין קיימת בצבא ובחברה האזרחית נטייה להסליל נשים לתפקידים תומכי לחימה או לתפקידים שירותיים יותר. הדימוי של "מסדר כוס הקפה" – שולחן הנושא כוס יחידה ונתמך על ידי רגלי חיילות, מהווה ביטוי למבט הגברי המצמצם והמחפיץ, ומתייחס לסטריאוטיפ תפקיד החיילת בצבא, סטראוטיפ שהולך ומשתנה בימים אלו ממש.
נועה אגסי – צדק, חירות, ניצחון 2023:
בתרבויות היוונית והרומית העתיקות, אידיאות ורעיונות שהיוו בהמשך אבני יסוד עבור העולם המערבי זכו לייצוג בדמות אלות. הן ביטאו מושגים כמו שלום, צדק, ניצחון, חירות ואמת. לאורך תולדות האמנות, רעיונות אלו יוצגו באופן מטאפורי ע״י נשים והיו מזוהים איתן, אך מחוץ למיתי ולאילוסטרטיבי, על גבי דפי ההיסטוריה, הם מנוכסים לגברים ומזוהים עימם. תמונות ניצחון, הסכמי שלום, החלטות מדיניות – רובן ככולן מרחב גברי. מה מקור הפער בין הייצוג העתיק לאופן בו מצטיירים הרעיונות היום? מדוע לייצוג נשי של רעיונות עוצמתיים יש מקום רק כאשר האישה היא אלגוריה, רוח הדברים, כל אישה ואף אישה? מדוע לעומתה הדמות הגברית היא קונקרטית, בשר ודם, והאם ניתן לייצר עבור האישה מקום של ממש בתחומים אלו?
אמנון זילבר 2023 , עץ אורן:
מאז ה 7- באוקטובר, בגדים, כלי בית וחפצים אחרים נותרו מאחור. בחלקם ייעשה בהם שימוש מחדש בעוד אחרים יישארו יתומים – מזכרת כואבת למי שהיה ואיננו עוד. משפחת הכלים נעשתה מעץ אורן שנפל באופן טבעי במהלך סופה, מייצגת את תחושת הריקנות הנוכחית ואת התקווה למלא את החלל מחדש.
אמנון זילבר – מנהל אגף החינוך של המדיטק ומוזיאון העיצוב חולון, בוגר אקדמיית בצלאל במסלול לעיצוב תעשייתי, מרצה בטכניון, אוהב עצים ומפסל ומעצב בהם מנעוריו.
על מעגלי התערוכה:
מעגל ראשון: האינטימי:
במעגל הראשון אנו עוסקות בהבדל בין מין למגדר, כלומר זכר ונקבה לעומת אישה וגבר, ומעלות שאלות על מה מולד ומה נרכש? עבודות ומוצרים שונים המקיימים ממשק עם הגוף ועונים על צרכים תלויי הבדלי גוף שפיתחום הלקוי או חוסר המענה מושפע ומשפיע בחזרה על הסדר החברתי.
מעגל שני: הביתי:
תפיסה מגדרית מתעצבת מהשנים הראשונות לחיינו דרך מערכות היחסים עם המעגלים הקרובים לנו ביותר ובאמצעות מפגש בין אחד לשנייה. כילדות וכילדים אישיותנו מתעצבת באופן לא מודע על בסיס הסיפור הקיים – דרך דמויות בספרים, כוכבי סרטים וטלוויזיה, המשחקים שהורינו בחרו עבורנו ואופני הייצוג שלהם. כל אלו, משפיעים על מה נחלום ונרצה להיות כשנגדל מחד ומאידך מה לא יעלה בדעתנו כאפשרי עבורנו.
מעגל שלישי: הציבורי:
במהותו, שייך המרחב הציבורי לכלל, ונדמה שהוא נגיש לכולנו במידה שווה. אך אם נפרוט את המרחב לסמליו, מאפייניו המבניים, השפה המילולית והחזותית שבו – נוכל להבחין כי אלו הגדירו מי שייך או שייכת אליו יותר או פחות והאם ננוע בו בנוחות ובביטחון. הרכיבים מהם בנויה העיר (כדוגמא למרחב ציבורי), עשויים להעיד עד כמה קיימים שוויון והוגנות מגדרית בין אם מדובר בתמרור שאיננו מייצג אותנו אך נשמע לו, בשירותים ציבוריים שמאלצים המתנה ממושכת ובחירה בינארית, או בכרזת הפגנה שאינה פונה אלינו. מרחב זה, דרכו אנו עוברות ועוברים מדי יום מבסס מבלי שנדע את השתייכותנו לקבוצה או הדרתנו ממנה.
מעגל רביעי: הפופולרי:
מדוע סכין גילוח זהה מעוצבת בשתי גרסאות שונות ומשווקת בנפרד לגברים ולנשים? ומה מספרות לנו פרסומות על מאפייניו של הגוף הנשי והגברי ועל רכיבי המשפחה האידיאלית? מבלי שנהיה מודעים או מודעות לכך, מסרים רבים עוברים אלינו באמצעים מיתוגיים וסגנוניים, דרך מוצרי צריכה והתרבות הפופולרית, ומחנכים אותנו מה עלינו להיות ואיך עלינו להראות. מגיל צעיר אנו נחשפים למודלים מצומצמים ומוגבלים וכך החוקים הלא כתובים מחלחלים לתודעתנו בערוצים רבים, ומתורגמים לא פעם לשאיפות לא מציאותיות. דרך מוצרים פופולריים נבחן איך כלים עיצובים פועלים על הצרכנ.ית באופן שאינו מודע, ומסמנים לנו את אידיאל היופי, ואת האפשרויות המוגבלות עבורנו למערכות יחסים או לבחירות תעסוקתיות.
מעגל חמישי: הווירטואלי:
בשנים האחרונות בולטת נוכחות העולמות הדיגיטליים והווירטואליים בחיי היומיום שלנו והחוקים במרחבים אלו שונים. אותם מרחבים חסרי גבולות מאפשרים כיום תנועה חופשית בין זהויות: ניתן לעצב אוואטר לשימוש במרחב האינטרנטי או לרכוש אופנה דיגיטלית, ללא קשר לצורת הגוף הפיסי. במעגל זה נוכל לבחון את ההבטחות והסכנות שבהתפתחויות הטכנולוגיות המואצות, ולבדוק כיצד השפיעו סטריאוטיפים ותפיסות מגדריות על חכמת הכלים הממוחשבים ובאיזה אופנים הבינה המלאכותית מנכיחה אותן. זהו הרגע בו מצד אחד עיצוב הנורמות, ההרגלים והתבניות מופקעים משליטתנו הבלעדית כשמתורגמים ומתווכים על ידי מכונה, אך מצד שני נוצר פתח לזהויות מגוונות ויצירתיות יותר ופחות מחויבות. האם נוכל בעזרתן של המכונות לאזן את המידע ולייצר ביתר קלות עולם מאפשר וגמיש יותר?
תקציר על מספר עבודות בולטות בתערוכה:
שירותים! מתבקש שתערוכה העוסקת במגדר תבחן את נושא השירותים, לא רק בחללי הגלריות אלא גם בחדר הנוחיות עצמו. שאלת עיצובו של האינטימי בתוך הפומבי מפגישה את המבקר והמבקרת בשירותים הציבוריים עם שלל סטריאוטיפים והבניות חזותיות.
בעבודה המקורית שעוטפת ומלבישה את הקירות נבחנים מושגים רלוונטיים מן השיח המגדרי — בלבול וטשטוש, פרטיות וציבוריות, אינטימיות והחצנה, תוך בחינת קלישאות סגנוניות מן התרבות הפופולרית. במרחב לא-מוזיאלי זה נוצר בתוך התערוכה רגע מפתיע ומבלבל שמטרתו לעורר מחשבה ללא הכנה מוקדמת: חוויה ויזואלית־רגשית ולא דידקטית, שמזמנת הזדמנות אותנטית לבחון את פעולותינו האוטומטיות בתוך התבניות המגדריות.
תמרורות | מיכל סהר
שלישיית תמרורים בגדול 1:1 שהם עיצוב מחדש לתמרורים קיימים. תמרורים מלווים אותנו במרחב הציבורי. בבחינה של השפה הגרפית שלהם, ניכר חוסר ייצוג מגדרי: ברוב התמרורים מופיעה דמות גבר, ורק באחד מהם מופיעה צללית ילדה, המזוהה באמצעות שמלה מתנפנפת וצמה קלועה. עיצוב הדמויות והביגוד שלהן משייך אותן לקטגוריות מגדריות בינאריות, באופן שמקבע את התפיסה הפטריארכלית במרחב. מיכל סהר מציעה פתרונות שונים באמצעות עיצוב דמויות אחרות: חלקן סותרות את החלוקה המגדרית הקיימת ואחרות מייתרות אותה. עצם השימוש בדמויות שונות מאלו שהורגלנו אליהן מעלה שאלות גרפיות וערכיות שמהדהדות לגישות פמיניסטיות שונות.
EZbra | אפרת רומן – חזייה חד פעמית לנשים לאחר ניתוח כריתה/שחזור שד:
"איזי-ברה" היא החזייה היחידה המיועדת לשימוש סטרילי חד פעמי בימים שלאחר ניתוח כריתת שד, והיא פותחה על ידי אפרת רומן, שורדת סרטן השד, שהתמודדה עם החלמה של ניתוח כריתה. בכל שנה נערכים ברחבי העולם מיליוני ניתוחים באזור החזה ללא מענה מתאים לתקופת ההחלמה, שמלווה בקושי רגשי לא פחות מפיסי. "איזי-ברה" מציעה תמיכה לחזה באופן סטרילי על מנת להקטין את הסיכון לזיהום לאחר הניתוח. החזייה הייחודית שפיתחה רומן יחד עם המעצבת יעל וינוקור גיבור, מאפשרת לבישה פשוטה ועצמאית המצמצמת את הצורך בסיוע, והגזרה שלה מתאימה את עצמה למבנה הגוף ומצבו המשתנה בימי ההחלמה.
כיסים בבגדי נשים חשובים פחות | The Pudding
אתר אינטרנט שמנגיש מידע דרך עיצוב:
הכיסים הקדמיים במכנסי נשים קטנים ב-48% וצרים ב-6.5% בהשוואה לכיסים קדמיים במכנסי גברים. הפער הזה כלל לא חדש – נשים סובלות ממנו מאז המאה ה-17, אז התקבע השוני בין גזרות גברים ונשים. גודל הכיס מסמל שוויון וחופש: הצמצום שלו משפיע על היכולת של נשים לנוע באופן עצמאי ומאלצת אותן להיות תלויות בתיק או באביזרים אחרים.
"מאמר הכיסים החזותי" שפורסם על ידי דאם ותומאס מנגיש מידע על כיסי ג'ינסים של החברות הפופולריות בעולם כולל השוואות ביניהן, ומאפשר בחירה מודעת של המכנס תוך התייחסות לגודל הכיס.
דיוקן עצמי עם ונסה ואלינור, 2018 | ג'ס ט. דוגן – צילום:
הפרויקט מתמקד בשלושה דורות של משפחתו של הצלם: סדרת דיוקנאות של דוגן עם זוגתו ונסה, בתם אלינור, ואימו דיאנה עם בן זוגה כריס. הפרויקט בוחן את המורכבות של מערכות יחסים אלו – אלו שנבחרו עבורנו ואלו שבחרנו ואיך הן משתנות ומתפתחות עם הזמן. בעוד שצילומים אלו אינטימיים ואישיים מאוד, הם גם מעידים על המחסור הבולט בייצוג משפחות גאות בחברה.
ונוס | אור יוגב – דמויות באנימציה תלת מימדית:
סדרת דמויות נשיות בהשראת ונוס מווילנדרורף – צלמית פרהיסטורית מהתקופה הפליאוליתית העליונה, אשר גופה השופע הוא סמל קאנוני לפוריות ונשיות. הדמויות מפוסלות בטכנולוגיית תלת מימד ממוחשבת, הן נעות על צירן ויוצרות יחד מעין שבט נשים עוצמתי.
חזיית אם | קאסי ארנולד – סדרה של חמישה אובייקטים סרוגים:
סדרת החזיות הסרוגות של ארנולד מבטאת דחייה של דימוי הגוף הלא מציאותי שעדיין רווח במדיות הפופולריות ומהווה מודל לא אפשרי לחיקוי על ידי נערות ונשים רבות. הסדרה מבקשת לחגוג את האיכויות האינדיבידואליות של צורות הגוף השונות של נשים, ללא טשטוש או הסתרה של גודל, צורה, צבע, סימני הזמן או המצב הבריאותי.
מסיבת חשיפת מין הילוד – מקבץ סרטוני יוטיוב בנושא:
מקבץ סרטונים המציג מסיבות חשיפת מין הילוד ((Gender Reveal – אירוע פופולרי המתקיים במהלך ההיריון ובו מגלים בני המשפחה את מין העובר, כאשר הצבע הוורוד משויך לבת ואילו הצבע הכחול משויך לבן. כך עוד לפני שמגיחים התינוק או התינוקת לאוויר העולם הם כבר מסומנים באמצעים סטריאוטיפים תחת תבניות חשיבה ממוגדרות ומגבילות, שעשויים גם הם להצטרף להסללה המגדרית שבדרך.
מנסטרואל וורס | ספוטניקו – עבודת וידאו, עיצוב דמויות למשחקי מחשב:
מנסטרואל וורס הוא אוסף פריטי לבוש וירטואליים המוכתמים בכתמי מחזור, ומוצעים למכירה בעולמות וירטואליים. האוסף כולל גם "מכונת וסת" – אמצעי טכנולוגי שמאפשר לדמות שלובשת אותה לקבל וסת. האוסף והמכונה שפיתחה ספוטניקו, כוונו להיות הייצוג הראשון במטאוורס לווסת, אך הבקשה להציג ולמכור אותם כפריטי לבוש עבור דמויות משחק נדחתה בטענה שייצוג דם מחזור לא עובר את תנאי הבטיחות ואת הגבלות הגיל של המשתמשים. בעולם בו העולמות הווירטואלים הולכים ולוקחים חלק גדול יותר בחיים שלנו, ודם הנובע מאלימות כן נפוץ מאוד במסגרתם, נשאלת השאלה איזה אלמנטים יהיו חלק מהמרחבים האלו ואיזה יוגבלוומי מחליט אילו ביטויי גוף פיסיולוגיים ראויים או לא ראויים להיות חלק מהם.
נעה אילן, טליה בלום ומור זמיר | חווה ואדם – מיצב אינטראקטיבי, בינה מלאכותית:
מתכנת: אמתי קאופמן
נעה אילן, טליה בלום ומור זמיר | חווה ואדם
מיצב אינטראקטיבי
מתכנת: אמתי קאופמן
כיצד בינה מלאכותית (AI) משפיעה על התפיסות שלנו ואיך המידע החדש שמצטבר מתיישב עם ערכים כמו שוויון חברתי ומגדרי? לשפה החזותית ולשפה הכתובה יש תפקיד מכריע בעיצוב הסדר החברתי. אם עד לאחרונה בני אדם היו האמונים הבלעדיים על השפה, כיום מודלי שפה במערכות בינה מלאכותית, מייצרים תוכן בקלות רבה בעודם מתבססים על מידע דינאמי מהרשת. המידע שנצבר מושפע מתבניות חשיבה מיושנות, ועשוי להיתפס כאמת מוחלטת.
ללא מודעות להשלכות השונות של ההתפתחות הטכנולוגית, מודלים אלו עלולים לשמר ואף לחזק את ההטיות המגדריות הקיימת.
בואו לבחון האם הקולות נשמעים כפי שהיינו שואפים שישמעו כיום ולשאול בראייה ביקורתית, האם לכולנו מודעות להטיות הקיימות גם בעידן החדש? העבודה נוצרה בשיתוף ובתמיכת אינטל.
ללא פילטר | ג'סיקה וולש – סדרת פוסטרים מתוך פרויקט דיגיטלי לגיוס:
סדרת צילומים שהתחילה כפרויקט אינסטגרם של ג'סיקה וולש, המתבסס באופן אותנטי על המחשבות שמתרוצצות בראשה. וולש הפיחה בהן חיים כשהפכה אותן לסט צילום שלם שכלל גם טיפוגרפיה שעיצבה עבור כל מחשבה, ששולבה גם כטקסט בסצנה עצמה. הפוסטרים נמכרים כתמיכה בארגון הבינלאומי ללא מטרות רווח, שייסדה וולש בעצמה ב-2015 תחת השם "נשים, יין ועיצוב," שנועד לקדם נשים יוצרות ויוצרים א-בינאריים.
דור בכחוס | רועי דרהי – מיצב אינטראקטיבי, אופנה דיגיטלית:
המיצג מזמין את המבקרים והמבקרות לעטות על עצמם זהות חדשה, ולאתגר את הנורמות המגדריות המקובלות. מקור ההשראה עבורו היה אל היין והאקסטזה הרומי בכחוס, סמל מוכר בתרבות המערבית שייצג מאז ומעולם חיפוש וגילוי עצמי, חופש ותאווה, ובעיקר נזילות זהותית ומגדרית. באמצעות הזמנה לחוויה רב חושית סוחפת בתוך מקדשו המתעתע של בכחוס, ניתן לקחת חלק במפגש ייחודי בין העבר לעתיד. הודות לטכנולוגית מציאות רבודה ניתן להתנסות לרגע במדידת אופנה דיגיטלית שעוצבה בהשראת הסמל הרומי, המאפשרת להיות לרגע כל מי שנרצה, ולסלק כל תכתיב חברתי-מגדרי.
מערבולת מקרית | דולב אלרון – עיצוב אופנה:
ג׳ינס משומש, חולצת טי, ג׳קט עור, גופיית סבא, חולצת משבצות: פריטים אלו ואחרים הפכו לאורך המאה ה-20 מסמלי תת-תרבות מרדנית לבגדים גנריים. הבגדים האייקוניים נשחקו ממשמעותם, עד שבקולקציה זו עטו משמעות חדשה, וחזרו להיות היוצאים מן הכלל. בעזרת שיבוש דיגיטלי של ארכיטיפים ממלתחת הגברים הכוללים, נוצרה קולקציה של מוטציות לבוש המתפקדות כ״וריאנטים״ אופנתיים, המציגה קלישאות מוכרות של גבריות, תחת אשליה אופטית של נורמטיביות. פרויקט גמר במחלקה לאופנה בשנקר, בהנחיית מאיה ארזי וג'קלין סופר, שנת 2022
על אוצרות התערוכה:
מימין לשמאל: רונה זינגר, מיה דבש, עדי המר יעקובי – צילום: אבי בר
מיה דבש (אוצרת ראשית, מוזיאון העיצוב חולון):
מיה דבש מונתה ב-2016 לאוצרת ראשית של מוזיאון העיצוב חולון, לאחר תפקידה כעורכת ראשית. היום ולאורך כל השנים אוצרת וכותבת על עיצוב בפלטפורמות מגוונות. בעבר הייתה עורכת ראשית בכמה מן ההוצאות המובילות בארץ (כינרת, זמורה ביתן ומודן) ובמגזין העיצוב בניין ודיור. במקביל לעבודתה כעורכת, אוצרת וכותבת לימדה דבש באקדמיות המובילות לעיצוב בישראל, וכיום מלמדת אוצרות וכתיבה בתואר השני בבצלאל. בעלת תואר ראשון בספרות ותואר שני באמנות ובאוצרות מאוניברסיטת בן גוריון. כיום כותבת את עבודת הדוקטורט שלה המתמקדת במוזיאונים לעיצוב.
רונה זינגר
אוצרת עצמאית ומעצבת תערוכות בתחום העיצוב, ומרצה בחלקה לעיצוב תעשייתי, המכון הטכנולוגי חולון HIT. בעלת תואר ראשון במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (2012), ותואר שני בתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, במסלול "אודות עיצוב" (2018). בשנים האחרונות (2018-2022) עבדה כחלק מצוות מוזיאון העיצוב חולון ושימשה כמעצבת ואוצרת תערוכות. בין התערוכות להן הייתה שותפה: אי-זוגי, שיח גנטי, קופסה שחורה, זכרון קולקטיבי ועוד.
עדי המר יעקבי
חוקרת עיצוב, אוצרת עצמאית ומרצה במכון הטכנולוגי חולון HIT. דוקטורנטית במחלקה לאומנויות באוניברסיטת בן גוריון בנגב (שנה אחרונה) שם סיימה גם את התואר השני במסלול מחקרי מבוסס אוצרות (2017). בוגרת תואר ראשון במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (2012). לפני הנתיב האקדמי, שימשה כעורכת תוכן במוזיאון העיצוב חולון (2015-2019). החל מ-2021 מנהלת שותפה של פורום העיצוב של איגוד המוזיאונים בישראל.
חסויות, תמיכות, ושיתופי פעולה:
כל הטקסטיל בתערוכה באדיבות חברת אורגון Orgon. הסאונד בתערוכה מושמע ברמקולים של חברת מוראל, יצרנית הרמקולים היחידה בארץ.
תודה לבית לאמנות ישראלית על מענק למחקר אוצרותי עבור התערוכה.
חברת אינטל
תערוכת "שובר שוויון GAME CHANGER" במוזיאון העיצוב חולון 29.1.2024 עד 29.6.2024.
רכישת כרטיסים דרך אתר מוזיאון העיצוב חולון https://www.dmh.org.il/
דמי כניסה לתערוכה:
מבוגרים 45 ₪,
נוער (17-11) – 35 ₪,
ילדים (10-5) – 25 ₪,
חיילים בשירות חובה/נכי צה"ל/שירות לאומי – 30 ₪,
סטודנטים/נכים – 30 ₪,
אזרחים ותיקים תושבי ישראל – 50%,
תושבי חולון – 32 ₪,
ידידי מוזיאון העיצוב חולון – חינם
חברי אקו"ם – חינם.
ילדים עד גיל 5 – חינם.
שעות פתיחת התערוכה:
ראשון: סגור
שני: 10:00–17:00
שלישי: 10:00–20:00
רביעי: 10:00–17:00
חמישי: 10:00–18:00
שישי: 10:00–14:00
שבת: 10:00–20:00
על מוזיאון העיצוב חולון:
מוזיאון העיצוב חולון הוא מוזיאון העיצוב היחיד בישראל, והוא מדורג בין 15 מוזיאוני העיצוב החשובים בעולם. המוזיאון, שעוצב על ידי האדריכל והמעצב רון ארד, זוכה מאז פתיחתו לחשיפה בינלאומית רבה, מושך מבקרים רבים ומעורר עניין באישים ובכירים בעולם העיצוב, התרבות, הכלכלה והתעשייה מהארץ ומהעולם. מאז פתח את שעריו ב־2010 אירח המוזיאון יותר מ־50 תערוכות בינלאומיות ומעל שני מיליון מבקרים. המוזיאון הוא אחד ממוסדות המדיטק בחולון, ונתמך ע"י עיריית חולון ומשרד התרבות והספורט.
המבנה ומתכנניו זכו בפרס החדשנות והעיצוב השנתי של המגזין הבינלאומי Condé Nast Traveler, שגם כלל את המוזיאון ברשימת "פלאי תבל" החדשים בתחום האדריכלות, והוא ממשיך לזכות לתגובות ולביקורות אוהדות בתחום התרבות. המוזיאון הוא מוקד בינלאומי מוביל לחדשנות בתחום העיצוב וחלק ממחויבות מתמשכת של עיריית חולון לקידום התרבות והחינוך בעיר.
