פמלה בקר עם מתנדבות ומתנדבים באירוע של העמותה – צילום: אוריין חסידים מתנדב במעגל של ג'רמי.
עזרה לזולת היא מנגנון ההתמודדות הלאומי שלנו.
באדיבות: פמלה בקר, יו"ר עמותת המעגל של ג'רמי.
לפני כחודש, בזמן ריצה בפארק, נשמעה אזעקה. רצתי במהירות אל גשר קרוב. מתחתיו כבר התאספו כ-40 אנשים: נהגים שנטשו את רכביהם, הולכי רגל ואנשים כמוני, שהיו בפארק. גבר גבוה עם כיפה, שנראה בשנות העשרים לחייו, החל להתפלל בקול רם. ככל שהדקות חלפו, קולו הלך והתגבר, עד שלבסוף צעק את התפילה. הסתכלתי סביבי על האנשים בגשר, אנשים מרקעים וגילאים שונים, עמדו בדממה והתבוננו בו. איני יודעת מה הוא או אחרים חוו מאז השבעה באוקטובר, אך ראיתי חמלה אדירה על פניהם. כשחלפו 10 דקות, וכבר היה אפשר להמשיך בדרכנו, ניגשו אליו כמה אנשים והודו לו על שהתפלל עבור כולנו.
מאז פרוץ המלחמה, עפ"י עמותת ערן מספר הפניות לקווי סיוע בתחום החרדה והטראומה, במיוחד בקרב צעירים בגילי 18–35, זינק ב-950%. רובנו משתדלים לשדר חוסן, לחיות באופטימיות עבורנו ועבור משפחותינו, ולשמור על שגרה, אך הלב שלנו שבור. אף שמחה לא נפתחת מבלי להזכיר את החטופים או הנופלים. לאחרונה השתתפתי בברית מילה, האב בכה כשהעניק לבנו את שמו של חבר קרוב שנהרג בעזה. צעיר שישב לידי לחש שזו כבר הפעם השלישית שהוא משתתף באותו יום בברית, בשבעה ובחתונה.
Pamela Backer Chairman and Founder. Photographer Sara Salamon
המציאות הזו מלווה אותנו יום יום והזכרונות יישארו איתנו שנים קדימה.
אנחנו פוגשים סיפורים על טראומות מהעבר ומבינים שגם הם נשארים חקוקים בלב האנשים. ממש לפני המלחמה, שודרו בטלוויזיה תוכניות רבות שעסקו במלחמת יום הכיפורים לציון 50 שנה למלחמה. בזמן שאחת מהכתבות היתה ברקע, חמי סיפר לי על זיכרון שלו מאותה מלחמה. חיילים שנכנסו לאגם כדי להתרענן בזמן מנוחה מהלחימה ליד תעלת סואץ, מבלי לדעת שהקרקעית הייתה ממוקשת. הוא תיאר את האסון שהתרחש לאחר מכן. המראות הנוראים האלה חיים בזיכרונו, גם 50 שנה לאחר מכן. הזכרון כל כך טראומתי ואני כואבת על מה שילדיי ראו. על מה שכל כך הרבה אנשים לא יצליחו לשכוח. על הדברים הנוראים שישארו חקוקים במחשבותיהם לעשורים הבאים.
פמלה בקר עם מתנדבות ומתנדבים באירוע של העמותה – צילום: אוריין חסידים מתנדב במעגל של ג'רמי.
ההתנדבות והסיוע הם המנגנון הלאומי שלנו להתמודדות:
כדי להחלים מאירועי השבעה באוקטובר והמלחמה, עלינו להתכונן לתהליך ממושך. אבל המלחמה נמשכת, וגלים של חדשות מלאות בתקווה, שמתנפצות על ידי חדשות קשות, לצד דיווחים מתמידים על נפגעים, מעכבים את תחילתו של תהליך הריפוי עבור כל כך הרבה אנשים. כל מי שנזקק לעזרה לפני המלחמה, נדחק עוד יותר לקצה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר. להתמודדות האישית והמשפחתית נוספה חזית שניה – התמודדות לאומית עם המלחמה. מה אנחנו יכולים לעשות?
ההתנדבות והסיוע הם המנגנון הלאומי שלנו להתמודדות.
ישראלים, מבוגרים וצעירים כאחד, תורמים מזמנם, כוחם וכספם לבניית החוסן הקהילתי שאנו כה זקוקים לו, החל מצרכים בסיסים כמו אוכל, תרופות, ואפילו בגדים, דרך התגייסות לעזרת החקלאים, ועד תרומות לכוחות הבטחון והמילואימניקים והרשימה עוד ארוכה. בזכות תורמים של העמותה העברנו תרומות למשפחות שנפגעו כלכלית, והקמנו פרויקט מיוחד לנוער מפונה במסגרתו קיימנו 15 אירועים בחופשת הקיץ, וגם מעגל המתנדבים שלנו גדל.
עשיית טוב אחד למען השני, והכרת הטוב שאחרים עושים, ממלאים אותנו באהבה ובונים חוסן.
כשאנחנו מתגייסים זה עבור זו, אנחנו מחזקים את עצמנו ואת הקהילות שלנו, מאפשרים לעצמנו להחלים ולנוע יחד קדימה. לפני כמה שבועות השתתפתי בכנס מיוחד שאירגן ארגון The Good People Fund. שמעתי שם את סיפוריהם של עשרות מייסדי ומייסדות עמותות, שזיהו צרכים שלא נענו והקדישו את חייהם למלא את החסר – עזרה למחוסרי דיור, למתמודדים עם רעב, עם טראומה ועוד. מוקפת בכל כך הרבה אנשים טובים, שעושים מעשים טובים כדי לחזק את כולנו, הרגשתי, לראשונה מזה זמן רב, תקווה חדשה.
*עמותת המעגל של ג'רמי, תומכת בילדים ונוער הגדלים במשפחות שמתמודדות עם מחלת הסרטן, באמצעות אירועים וימי כיף בכל הארץ. העמותה תקיים את האירוע השנתי שלה "קופצים בחנוכה" בשלושה מתחמים ברחבי הארץ. לפרטים נוספים והרשמה מראש ללא עלות.
