גלריית האמנים של קניון רמת אביב מארחת 4 אמניות מופלאות העוסקות בעיצוב עם נגיעה נשית.
האמניות מיכל דורון דורון, מיקה שילה, נילי רמות ורינה כהן עם סיפור משפחתי ותבנית נוף מולדתן.
בין התאריכים 8.8-4.9
מפגש חגיגי עם האמניות בתערוכותיהן ושיח גלריה יתקיים ביום ראשון, 25.8.19 בשעה 19:30. הכניסה חופשית
אוצרת התערוכה: איילת אמוראי-בירן
מיכל דורון דורון: צילום:
מיכל דורון דורון: פסלת העובדת בנייר ומייצרת ממנו גופים ויצירות אמנות. מתגוררת ומלמדת בסטודיו שלה בקיבוץ יפעת. בתערוכה זו היא מציגה עבודות אחדות מתוך פרויקט אישי שלה: "מתקרבת אל עצמי", העוסק בשאלת הזהות והקשר. פרויקט זה שהוצג לפני כשנה בביתה ביום הולדתה ה-60 , עוסק במסע שלה בתוך המרחב של המשפחה, מתוך קירבה ושייכות על מנת להתדיין ולפתור שאלות, שיחות וקונפליקטים הסובבים את יחסיה עם הוריה ואחיה שנהרג בצבא.
על הרקע לעיסוק בנושא האובדן והקונפליקטים האישיים מספרת האמנית: "נולדתי במושב רגבה, בת זקונים, אחות לשני אחים. ב1970 אחי אילן נפל בעת שירותו הצבאי, חמישה חודשים לאחר נפילת אילן, נפטרה אימי ממחלת הסרטן ואני בת 12. כשנה לאחר מות אימי, נישא אבי בשנית ולאחר מספר שנים התגרש. במהלך שנים אלו, היה עלי להתמודד עם האובדן בכוחות עצמי, ללא ליווי ותמיכה נפשית. ב1983 סיימתי את לימודי בהוראת האומנות בסמינר אורנים, באותה שנה נישאתי בקיבוץ יפעת שם נולדו שלושת ילדיי. העיסוק בנושא האישי והעיבוד שלו דרך הפיסול היווה עבורה תהליך של ריפוי וסגירת מעגל . "הנייר כחומר גלם, אותו אני קורעת, מפוררת, לשה, דוחסת, מקמטת ולבסוף מחברת מחדש, מדביקה ומחליקה, מאפשר לי ריפוי והתחדשות. בעזרת הנייר, אני בוראת עולם מטאפורי חדש".
לצד העבודות מהפרויקט מוצגות בתערוכה גם עבודות עיצוביות ופיסוליות כמו האגרטלים והמיכלים , המסמלים נשיות, רחם ואמהות וגם אובייקטים הלקוחים מהנופים בסביבה הגלילית בה היא חיה, כמו פסלי הקקטוסים או הסוסים הדוהרים.
מיכל הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות ברחבי הארץ , במסגרת תערוכת אמני הנייר בארץ הציגה במכללת קיי בבאר שבע, בגלריה באתר ההנצחה בטבעון, בשמורת עין אפק, במרכז סוהו בתל אביב ובתערוכה של אמני עמק יזרעאל במסגרת פסטיבל חלב ודבש.
מיקה שילה – צילום:
מיקה שילה: חיה ויוצרת בכפר יהושע, בעמק יזרעאל, בת להורים יוצאי שואה, ציירה מאז שנות ילדותה ונעוריה, אך לא פיתחה את נטייתה זו כי לא היה מקובל אז לצאת ללימודים. המשק החקלאי היה מעל לכל ולהמשיך בו הייתה המשימה החשובה ביותר. רק בבגרותה החלה להשתלם בלימודי אמנות, תמיד בצד העבודה במשק. הלימודים במסגרות שונות נמשכו לסירוגין שנים רבות , בין השאר בסדנת הקיבוץ בתל אביב. ציוריה הוצגו בתערוכות קבוצתיות, לרב בגלריית תנועת המושבים בתל אביב, היתה חברה באגודת הציירים של תנועת המושבים. תערוכות היחיד שלה הוצגו בעיקר באולם התרבות האזורי של העמק. נושאי הציורים שלה הם בעיקר נופים ואנשים. בציורי הדיוקנאות שתמיד משכו אותה, "מתחרים" נופי ילדותה שמאז ועד היום מקיפים אותה. השדות שבעמק, הר הכרמל, קברות שייח העיקריים בסדרת הנופים. את מגדל המים,המתנשא בטבורו של הכפר ציירה מיקה ורשמה פעמים רבות בסגנונות מגוונים בתקופות שונות בחייה ובהלכי רוח משתנים. מושאי הדיוקנאות בציוריה הם בני משפחתה, אביה, בעלה, וותיקי ההתיישבות, בני המושב דמויות משמעותיות בחייה, והיא עצמה. נופי הארץ ואתרים מתולדותיה מרתקים אותה. כל זה ועוד שימש ומשמש השראה לציוריה.
רינה כהן – צילום:
רינה כהן: חיה ויוצרת ברעננה. עבדה כמורה וכאשת חינוך שנים רבות, בשנים אלו עסקה בציור בצד ההוראה וגם במסגרות החינוכיות עיצבה מרכזי למידה ותפאורות . השתלמה בלימודי אמנות במדרשה למורים לאמנות ברמת השרון, ומאז פרישתה המוקדמת מהמערכת עוסקת אך ורק באמנות כמקצוע ראשי. למדה ציור אצל גד אפוקטר ופיסול אצל כוכבית בן עזרא וכיום מציגה תערוכות יחיד ומשתתפת פעילה בתערוכות קבוצתיות רבות ברחבי הארץ. בתערוכה זו חושפת האמנית את הצופים לעולמן של נשים העוסקות במלאכות נשיות מסורתיות בארץ ובעולם, מלאכות שבנוף המקומי המודרני הולכות ונעלמות, וכן את האופנה הנשית המסורתית המשתנה בעולם של ימינו. הציורים, באקריליק על בד, בפורמט גדול, מציגים נשים אופות לחם בטאבון, מכינות את הסחוג התימני (מלאכות אשר מחברות את האמנית לזיכרונות של בית אמה, ומשפחתה, על שפע הטעמים והניחוחות של עולם הולך ונעלם. בקצרין העתיקה היא מוקסמת ממדריכה שמדגימה אפיית פיתות על לבושה המשולב ישן וחדש (ג'ינס, טוניקה ושביס צבעוני על הראש), במרוקו היא מציירת אשה בבגדים מסורתיים עם תינוק במנשא על גבה אופה את הלחם, וברחוב העירוני הישראלי היא הולכת שבי אחרי דמותה של צעירה יפה, עם שביס צבעוני עדכני העוטף את שיערה. זהו סיפור נשי של העולם הישן מול העולם החדש, התרפקות על המסורות שהולכות ונעלמות ועל יופי שמשנה את פניו.
נילי רמות – צילום:
נילי רמות: חיה ויוצרת בקיבוץ שריד. נולדה וגדלה בכפר חטים שבגליל העליון, לאחר השירות הצבאי עברה לגור בחיפה שם למדה עיצוב פנים במסגרת לימודי החוץ של הטכניון.לאחר מכן למדה גרפיקה באורט-חולון אצל המאייר אבי מרגלית ז"ל. סיימה תואר ראשון – אנגלית שפה, ספרות והוראה, במכללה האקדמית באורנים. מאז פרישתה ממערכת החינוך עוסקת באמנות בצורה רציפה ומעבירה את רשמיה, חוויותיה מנופי סביבתה וממסעותיה ברחבי העולם אל בד הציור. ציוריה מלאי יופי והרמוניה כשדומיננטים בפלטת הצבעים שלה הם צבעי המים והשמיים: טורקיז, ירוק וכחול לגווניהם.
"מילדות ליוו אותי כתפאורה של חיי קווי המתאר המיטשטשים, התשוקה אל האור והצל, אל הקו והכתם, רגליים שדורכות יחפות על האדמה החומה של הגליל, של העמק, האנשים, הבתים והנוף,רעשי עיר על רחובותיה החדשים, והעתיקים." מספרת האמנית. "היה זה עולם צמא, חתום ומרשה לעצמו רק רגעים מאויירים בשחור לבן, מודעה לחג ותפאורה. לא עסקתי בגרפיקה באופן רציף אבל איירתי – הרבה למגירה ומעט לספרים ולעבודות עיצוב שונות בסביבתי הקרובה. וצילמתי המון תמונות של כל מה שרציתי לצייר כשאתפנה לכך. ואז יצאתי ל"חופש הגדול" שלי, לפנסיה. חשבתי, איך מתחילים. והלב אמר: "התחילי מההתחלה. מהגבעה של כפר-חטים, מהמשפחה, אל החברים של אז, והמשיכי אל כל מה שבא אחר כך. ומעבר לכל – התמקדי ביצירה. מאז, החלה חוויה חדשה בחיי. בחיפושיי הרבים אחר המסגרת לעבודה הגעתי אל האמנית המיוחדת מרלן ארקין-פרר, השופעת יצירתיות. כארבע שנים אני יוצרת בסדנא שלה, פעמיים בשבוע אני מציירת כשהיא מנחה ומאפשרת את הביטוי האישי שלי ומזמנת כלים וטכניקות שונות. באמצעותם אני לומדת הכל אודות חופש יצירתי. חופש לידיים לצייר ולגלות, לאבד ושוב למצוא, וחופש למוח – שיירגע ולא יתערב. אני מציירת בעיקר בשמן על קנבס, ומגלה את המשמעות בתוך התהליך, שכבה על שכבה, מחיקה וגילוי מחדש של מה שהיה שם מתחת, וברעננות חדשה שואפת להגיע ליצירה שקוויה עוברים בין הקונקרטי למופשט."
נילי הציגה תערוכת יחיד בגלריית הקיבוץ בו היא מתגוררת והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות של אמני העמק, באירועי "חלב ודבש בעמק יזרעאל" בתערוכת "פליטים והגירה" באודיטוריום חיפה ובתערוכה: "זו אני וזו את" באודיטוריום חיפה
התערוכה תתקיים בקניון רמת אביב בתל אביב, גלריית האמנים, על הקיר החיצוני של קניון רמת אביב, בין "ארקפה" ל"גרנד קפה", איינשטיין 40 רמת אביב.
בין התאריכים 8.8-4.9.2019
הכניסה חופשית בכל ימות השבוע ובכל שעות היממה
אודות גלריית האמנים של קניון רמת אביב:
על הקיר החיצוני של קניון רמת אביב, ממוקמים 16 חלונות ראווה גדולים, ובהם מוצגת כל חודש תערוכת אמנות חדשה, של מיטב אמני ישראל. בחלל הייחודי הזה מציגים צלמים, ציירים, פסלים ומעצבים. הקהל העובר במהלך 24 שעות היממה מתחלף מאנשים הצועדים/רצים בשעות הבוקר, הורים המביאים את ילדיהם לגן, אימהות עם עגלות התינוקות, תלמידי בתי הספר החוזרים מלימודיהם, וכולם למעשה נחשפים לתערוכות מדהימות ואמנות איכותית ללא תשלום וללא מאמץ. הוויטרינות השקועות בקיר וסגורות בזכוכית מהוות מעין מסגרת גדולה של תמונה והצופה יכול לראות את העבודות מקרוב או מרחוק , ובערב בזמן שהתאורה דולקת, גם מהכביש. המקום כולו מזכיר בעיצוב שלו את המנזרים באירופה, שכן בקדמת הקיר, יש אכסדרת עמודים המחלקת את המתחם ונותנת מקצב אחיד אשר ביניהם ניתן לראות את הוויטרינות ולצפות באמנות.
