שילוב אנשים בעלי מוגבלויות בשוק העבודה: שינוי עמוק שמשלב בין חינוך לחוק

עמדה אישית: אורית בנבנישתי מנכ"לית קבוצת "תיגבור"

 מחאת הנכים שעלתה לכותרות בחודשים האחרונים הציפה מחדש את הדיון באשר לזכויותיהם של אנשים בעלי מוגבלויות. במקביל למאבק על הקצבאות מתרחב גם השיח על הנגשת מקומות ציבוריים וכן תעסוקת בעלי מוגבלויות. בצו ההרחבה לעידוד והגברת התעסוקה של אנשים עם מוגבלות נקבע שכל עסק המעסיק 100 עובדים ומעלה יחויבו להעסיק גם אחוז מסוים של עובדים עם מוגבלות. אין ספק שמדובר בהחלטה ראויה, ערכית ומקדמת לשוויון תעסוקתי בין אוכלוסיות ומגזרים וקבלת האחר. מעבר לערכים השוויוניים, מדובר בסוגיה שיש לה גם השלכה כלכלית: לפי דו"ח מבקר המדינה, המשק הישראלי מפסיד 5 מיליארד שקלים בשנה בגין אי העסקת אנשים בעלי מוגבלויות.

הנתונים המתפרסמים מדי חודש מעידים על כך שכיום שיעורי האבטלה נמוכים מ-4%. אולם נתון זה אינו משקף את התעסוקה בקרב אנשים בעלי מוגבלויות, שכן שיעורי האבטלה בקרבם גבוה בהרבה. בישראל חיים כיום למעלה מ- 800 אלף אנשים עם מוגבלות, המהווים כ-20% מכלל האוכלוסייה הבוגרת בגילאי 18-64. יש חשיבות לאומית לשילובם במעגל התעסוקה. הממשלה, שקידמה את הנושא, תהא הראשונה לאכוף זאת במשרדיה. ברור שדרישה זו צריכה להתממש לכל אורכו של המגזר הציבורי וכן במגזר הפרטי.

בהחלטות מבורכות וצודקות מסוג זה מתגלעים גם לא מעט קשיים, שכן בעת גיוס עובדים חושבים המנהלים במונחים מסורתיים של תפוקת העובד והתאמה ארגונית. כדי להצליח בתהליך, יש להטמיע שינוי עמוק שמשלב בין חינוך לחוק: פתיחות המעסיק לשינויים, נכונות לקבלת האחר ואימוץ דפוסי העסקה חדשים, גמישות ניהולית וארגונית (משרה חלקית, עבודה מהבית ועוד) והזדהות עם בעל המוגבלות, המבקש לחוש שייכות. כמו כן, המוטיבציה של אנשים עם מוגבלות לצאת לעבוד צריכה לקבל חיזוק בדמות הפסקת ההפחתה מקצבת הנכות. החוק הקיים תומך בהיעדר פגיעה בזכויות של אלה הבוחרים שלא לעבוד, אבל אלה שיוצאים לעבוד – שכר עמלם מנוכה מקצבתם.

אורית בנבנישתי – בעלים ומנכלית קבוצת תגבור – צילום סיגל אלקובי

אדם עם מוגבלות שמקבל קצבת נכות ומעוניין לצאת ולעבוד, להשתלב בחברת אנשים יצרנים, לתרום לכלכלה ולצמיחה, מחשב כמה הוא מפסיד בצאתו לעבוד ושוקל אם ישנן חלופות משתלמות יותר עבורו. למעשה, החוק פוגע במוטיבציה של בעלי מוגבלויות לצאת לעבוד, שכן כבר משכר נמוך מאוד, של אלפים בודדים של שקלים,  מצטמצמת קצבת הנכות של בעלי מוגבלות, וככל שהשכר עולה – הקצבה מופחתת עד לכדי היעלמות.  

עד כה נשמעו הצעות לניתוק החוק מאי כושר ההשתכרות ולבחינת הקצבה רק לפי בעיה רפואית או נכות. באופן זה יכסו הקצבאות את ההוצאות שיש לבעלי מוגבלויות עקב מצבם הבריאותי הכולל טיפולים, רכישת מכשור, תרופות ועוד. קצבת הנכות מיועדת עבור הוצאות אלה, העונות על הצרכים המיוחדים, ללא קשר לאי יכולת ההשתכרות. אפשרות פעולה נוספת היא קיזוז קצבאות שיתחיל משכר הגבוה מהשכר הממוצע במשק.  אין ספק שהמצב הקיים כיום מנתב אנשים עם מוגבלות לתפקידים שאינם משמעותיים, המקעקעים את ההבדל והמוגבלות ומונעים מאותם עובדים להיות סוכני שינוי, המובילים שכמותם למסלולי המראה בקריירה. על המדינה לעשות את המרב כדי לעודד אנשים עם מוגבלות לעבוד בכל מחיר- צעד שיש בו רווח כלכלי וחברתי בהגברת הרווחה, הצריכה והפריון.