מה שלום הסבים והסבתות שלנו? מבט אל הגיל השלישי בצל המלחמה.
יואב רודניקי, מנהל מרפאת בריאות הנפש, מאוחדת גבעת שמואל מחוז מרכז: "מאז פרוץ המלחמה, כותרות החדשות והרשתות החברתיות עוסקות בעיקר בסיפורי ילדים ובמשפחות צעירות. בני הגיל השלישי, לעומת זאת, נדחקים לשולי תשומת הלב הציבורית.קל לנו לשכוח אותם, בעוד העולם סביבנו סוער, כאן המקום לעצור, להתבונן בקרובינו הקשישים ולשאול לשלומם בימים אלו".
באדיבות: מנהל מרפאת בריאות הנפש במאוחדת.
אנו כבר כמעט שנה בתוך מלחמה. עננה של עצבות אופפת את כולנו, אך יש לתת עליה את הדעת במיוחד כאשר אנו מפנים את מבטינו אל קרובינו הקשישים. במפגשים משפחתיים לדוגמה, ישנה ציפייה כי הסבים והסבתות יציגו חזות מתפקדת ושמחה וינחמו את כולנו, אך האם ציפייה זו מוצדקת?
רבים מהקשישים הללו חוו כמה מהאירועים הטראומטיים ביותר של המאה ה-20, כולל השואה, מלחמת העצמאות של ישראל וסכסוכים רבים אחרים. יכולתם להחזיק מעמד מול מצוקה היא עדות לכוחם.
עם זאת, בעיצומו של מצב בטחוני מאתגר, רווחתם של הקשישים הללו מתמודדת עם אתגרים עמוקים המגיעים עם הגיל, המחמירים את הפגיעות שלהם.
מעבר לכך, אתרי החדשות והרשתות החברתיות הוצפו מאז תחילת המלחמה בכתבות רבות העוסקות בילדים; עצות כיצד להסביר להם את המצב, כיצד להתנהל בבית וכדומה. כתבות אחרות עוסקות בהורים, או במבוגרים שהמלחמה יצרה אצלם שינויים כמו יציאה למילואים ארוכים, פגיעה כלכלית, קשיים בתפקוד הזוגי, ועוד. ואילו בני הגיל השלישי כמו הוזזו ממרכז תשומת הלב.
כאן המקום לעצור, להתבונן בקרובינו המבוגרים ולשאול את עצמנו וגם אותם מה שלומם? כיצד המצב הביטחוני משפיע על חייהם? רק שאלות ישירות ובעיקר כנות, יוכלו לתת לנו תמונה מהימנה על המצב וכיצד נוכל להיערך על מנת לעזור ליקירנו לעבור את התקופה בצורה טובה יותר.
הריצה למרחב המוגן לאור הקשיים הגופניים
הירידה ביכולות הגופניות אצל קשישים, שמשפיעה גם על הביטחון העצמי שלהם ועל היכולת לסמוך על הגוף שיגיב מהר. זאת, לצד ירידה בחושים ובעיקר בשמיעה ובראיה. לכן, בעת השמע האזעקה הריצה לעבר המרחב המוגן יכולה להוות סיכון בפני עצמו לבני הגיל השלישי – לא פחות מהסכנה של נפילת טיל. בעיקר אם האירוע התקיים בערב, כאשר הבית חשוך, והדרך למרחב המוגן לא מוארת. כאן המקום של בני משפחה להציע פתרונות ולהעצים את תחושת הביטחון. לדוגמה, לדאוג לתאורה קבועה בדרך לממ"ד, התקנת שטיח נגד החלקה, או להתקשר כאשר ישנה אזעקה.
השפעת הבדידות בגיל השלישי על ההתמודדות בזמן המלחמה
אחד ממוקדי החוסן החשובים ביותר של כולנו הוא התחושה שאנו לא לבד. זוגות ומשפחות יחוו תחושה של ביטחון רב יותר מעצם היותם ביחד. מחקרים רבים מראים כי שמירה על קשרים חברתיים לאורך זמן הוא אחד הממדים התורמים לחיים ארוכים ומאושרים, והזקנה מזמנת לנו אתגרים בתחום זה. פטירתו של בן או בת זוג, חברים אשר גם הם מתמודדים עם קשיים אישיים, ילדים שעסוקים בפרנסה ובמשפחות שלהם – כל אלה עלולים להחמיר את תחושת "הלבד" של הקשיש ולפגוע בצורה ניכרת במשאבי החוסן שלו. אם כן מה ניתן לעשות? להראות דאגה. להתקשר להורינו הקשישים בתדירות גבוהה, להגיע לבקר אותם, לשאול לשלומם, להזמין את ההורים למפגשים חברתיים/משפחתיים, ואפילו לשאול שכן קשיש אם זקוק לעזרה – אלו דוגמאות היכולות לתרום רבות לתחושת ה"ביחד", שמישהו רואה אותי, שאני שייך לקבוצה/משפחה, וכך לחזק את תחושת החוסן והביטחון האישי.
השפעה פסיכולוגית ורגשית
מעבר לסיכונים הפיזיים, חייבים לתת את הדעת גם להיבטים הפסיכולוגיים והרגשיים של קשישים בישראל בעת הזאת. עבור אוכלוסייה שכבר חיה מלחמות מרובות, האיום המחודש מעורר זיכרונות של טראומות עבר. עבור ניצולי שואה, המהווים חלק נכבד מאוכלוסיית הקשישים בישראל, חוויות אלו עלולות להיות מזעזעות במיוחד. פחד, חרדה וחוסר היכולת להגן על עצמם מגבירים את תחושות חוסר האונים.
בנוסף, תקופות ממושכות של בידוד עקב חששות ביטחוניים או הגבלות תנועה מדרדרות עוד יותר את בריאותם הנפשית. קשישים רבים בישראל מסתמכים על שירותים חברתיים, מרכזים קהילתיים וביקורי משפחות כדי לשמור על איכות חייהם. עם זאת, בעתות מלחמה, שירותים אלו מופרעים, ומותירים את הקשישים ללא התמיכה החברתית המקיימת אותם. בדידות עלולה להחמיר דיכאון, ירידה קוגניטיבית ובעיות נפשיות אחרות.
אולם, למרות הנסיבות, קשישים רבים נשארים מקור לכוח ולנחמה למשפחותיהם. הם מציעים חוכמה, פרספקטיבה ותחושה עמוקה של המשכיות המסייעת לדורות הצעירים לנהל את חוסר הוודאות והפחד שמגיעים עם המלחמה. סיפורי ההישרדות שלהם אינם רק זיכרונות אישיים, הם שיעורים בחוסן והתמדה שנותנים השראה לאחרים בזמנים קשים. הקשישים בישראל הם קבוצה פגיעה ועמידה כאחד. בעוד שהם מתמודדים עם הסכנות והעומס הרגשי שמביאה המלחמה, באחריותנו להבטיח שהם לא יישכחו
