קניון רמת אביב מצדיע ליום העצמאות וחגיגות 70 למדינת ישראל וגאה להציג: "פופ- ארט ישראלי נוסטלגי"
תערוכת מחווה להוויה הישראלית של האמן רפאל מיימון
טלי בראל, מנהלת השיווק של קניון רמת אביב: "קניון רמת אביב מצדיע למדינת ישראל, ולרגל חגיגות 70 שנים למדינת ישראל אנו גאים להציג בפני קהל לקוחותינו את תערוכת "פופ אפ ישראלי נוסטלגי" המציגה רפרטואר עבודות ססגוניות, שכל אחת מהן מעלה זכרונות והתפעלות מהעשייה הישראלית בראשית תקומת המדינה. קניון רמת אביב, המאגד בתוכו את מיטב מותגי האופנה, מזמין את הקהל הרחב לתערוכה הייחודית של האמן רפאל מיימון, שיחגוג השנה, יחד עם המדינה 70 שנים."
רפאל מיימון, המעצב האומנותי ויוצר העבודות בתערוכה: "התערוכה היא מפגש של התבוננות חווייתית וייחודית ומתן הזדמנות לקהל הרחב, לרבות מפעלים ומוסדות חינוך לבקר ולהיכנס "למנהרת זמן ישראלית" דרך היצירה והאמנות הפלסטית בעבודותיו של האמן"
צילום: יח"צ
לקראת חגיגות יום העצמאות וציון 70 שנים למדינת ישראל, מזמין קניון רמת אביב את הקהל הרחב לתערוכת "פופ- ארט ישראלי נוסטלגי", תערוכת מחווה להוויה הישראלית של האמן רפאל מיימון. 24 איורים של אייקונים ישראליים: סנדלים, כובע הטמבל, תל-אביב ובתי הבאוהאוס, שמן הזית, בן גוריון, ופרס ועוד. המעצב האומנותי ויוצר התערוכה רפאל מיימון קושר בין אמנות הפופ ארט, בין עולם העיצוב והפרסום, בין כרטיסי הברכה של פעם (שנות טובות), בין תרבות הצריכה ותרבות הצנע, בין הקוקו והסרפן ובין שם אז, ועכשיו בדיוק עכשיו כאן.
צילום: יח"צ
רפאל מיימון מתבונן בחפצים, אפשר לומר בחרדת קודש. בעבורו קומקום ישן מברזל, חולצה רקומה, סנדל מונח על אריחי מרצפת, קופסת שימורים, קופסת סיגריות, מבנה ישן או דמות אייקונית, הם ישראל של פעם ושל היום, הם סיבה לציור. בכישורים ובתכונות של צייר- אספן- יצרן- מעצב- מאייר- תפאורן- נוסטלגיקן, מיימון מגייס את עצמו למשימת הציור כמי שמבקש להנציח דבר בבחינת אומר. החיבור של מיימון לחפץ המסוים, או האופן שבו מחבר חפצים לשכון יחדיו, ולהפוך מדבר ממשי להיות הדימוי המדויק של עצמו כממשות אחרת – זו דרך של חיבור ודיבור.
צילום: יח"צ
מיימון אוחז את התקופה כמי שאוחז חג בעבותים בקרנות המזבח. בורר בקפידה ובחיבה גדולה את מה שמסומן בעיניו כסמלים של תקופה. מוציא אותם לכאורה מהקשרם מגדיל אותם בהגזמה לעתים כדי להיות דימוי שמתכתב עם המקור של עצמו ובדרך זו לספר סיפור של זמן עבר היושב בתוך הווה, ומתהווה. מיימון מתבונן במציאות ומבקש להישאר נאמן לה בקפדנות יתר, וכך מייצר זכרון על זכרון. אוסף פריטים שנתפשים ברוח התקופה כישנים, כבלתי נדרשים אלה אשר לעתים נמצאים בשוקי עתיקות, והופך אותם לתמונה. בעצם העובדה שהם המודל והנושא ליצירתו הוא מעניק להם מעמד מיוחד ומחדש את נקודת המבט לעבר החפץ שאולי נשכח, אולי נזנח. זהו דיוקן של חפץ, כאשר באופן מצטבר דיוקנאות אלה משרטטים דיוקן של תקופה כמו גם דיוקן עצמי של האמן.
צילום: יח"צ
הדימויים של מיימון הופכים על בד הציור לסמל ולמאגר של זיכרונות וחוויות, כמו גם לאמירות חברתיות פוליטיות וערכיות. לכאורה נראה כאילו האמן "מעתיק", חפצים, אישים, מקומות ומצבים. לעתים בונה אותם בהקשרים אחרים, מגדיל ומגזים, מהדק ומדייק. נראה שהאמן יוצר מתוך דיאלוג פנימי עמוק שבו הוא מנהל שיח עם המיומנויות שלו כאמן ועם החפצים אשר משמשים לו עילה להתנסות כמו עילה לאמירה. מיימון בוחר לעמוד מול החפץ או האדם, להפכם לציור, לשמור על זהותם הקפידה ובכך להעניק להם מעמד של מטאפורה הנושא מסר ורעיון. בסגנון אמנות זה המזוהה כ'פופ ארט', מיימון מגייס לשורותיו אמצעים שנחשבים 'חוץ אמנותיים', קומיקס, פרסומות, כתב ודימוי, צבעוניות עזה וטכניקות שמקובלות יותר בתחום העיצוב האיור והתפאורה. אין מקום נכון יותר לתערוכה זו, מאשר המקום בו היא אכן נבחרה להיות, ונראה שהמקום בחר בתערוכה לא פחות ממה שהתערוכה בחרה בו. ובתוך כל אלה מסתתר חיוך ציני בו האמן מייצר בכלים אשר לעתים מגיעים מתחום האמנות השימושית, אבל הפעם למטרות טהורות רעיוניות, ולא למטרות שימוש. זו הזעקה הפרטית של מיימון המנתב אותה אל תוך החפץ תוך שהיא עוברת בדרך זו תהליך של עידון.
