עמדה אישית – אריה או כבש? על האנשים ה'חלשים' בחברה הישראלית

אריה או כבש ?

על האנשים ה'חלשים' בחברה הישראלית 

מאת: אסף וייס – מנכ"ל ארגון "מעגלים"

נסו לדמיין: מה יקרה לגור אריות שגדל מגיל צעיר כחלק מעדר כבשים? האם הוא יסגל לעצמו הרגלים של כבשים ויהיה עדין ורגוע יותר, או שברגע שיגדל יתחיל לטרוף את חבריו הכבשים? על אף החזון האוטופי, התשובה מן הסתם ברורה לכולכם: האריה לא ישנה את עורו ואת הדנ"א שלו, הוא יישאר חזק ועוצמתי כמו כל אריה אחר, והשאלה האמיתית היחידה היא מתי הוא יתעורר ויבין שיש בו כוחות של אריה.

המשל הזה צץ ועולה במוחי בכל פעם שאני שומע דיון נוסף על הפערים בחברה הישראלית ועל היעדרן של הזדמנויות שוות לכלל האוכלוסייה, ובעיקר כשמדובר בפריפריה גאוגרפית או חברתית. גם החברה הישראלית, יגידו רבים, מורכבת מ'אריות' ומ'כבשים' – וחוק טבע הוא שלאריות יש כוחות ועוצמות שלא כולם זכו להם.

תקרת הזכוכית של הכבשים – יש דבר כזה?

אם נניח לרגע את חיות הג'ונגל בצד, יש שאלה עמוקה יותר המרחפת באוויר: האם, כמו בטבע, חיים בינינו אנשים חלשים? האם יש בקרבנו כאלו שהיכולת שלהם להגיע להצלחה נמוכה במיוחד ושתקרת הזכוכית שלהם 'עוצרת' אותם?

יש הטוענים – ויש לא מעט כאלו – שחברה נורמלית בנויה מחלשים וחזקים. לשיטתם ניתן לאבחן ולומר מיהם החלשים ומיהם החזקים – ועדיף להשקיע בחזקים, שכן הם אלו ש'יסחבו את העגלה קדימה'.

לכאורה יש היגיון בדבריהם: הרי למה להשקיע בחלשים, אם ממילא יש להם תקרת זכוכית שתמנע מהם להתפתח? אבל הכשל הלוגי של טענתם חבוי כבר בהנחת היסוד שלהם, קרי בהפרדה בין חלשים לחזקים. ניסיון בשטח של עשרים שנה לימד אותי דבר אחד: אין דבר כזה 'חלשים'! אין תקרת זכוכית נמוכה, אין סף יכולת נמוכה, יש רק נקודת התחלה פחות טובה.

אם תזרקו סיכה לעבר מפת ישראל, בכל מקום שבו היא תינעץ תוכלו למצוא דוגמאות לאנשים שאמרו עליהם (ולעתים גם הם אמרו על עצמם) שהם חלשים, חסרי יכולות, או בעלי מגבלות המונעות מהם מלהצליח – והנה, למרבה ההפתעה הם הוכיחו לכולם, וקודם כול לעצמם, שהם אריות. הם התנהגו כמו אריות, ובניגוד לציפיות הנמוכות שתלו בהם הצליחו להגיע רחוק.

אריות לפני פריצה

בניגוד לנוקטים בעמדה האליטיסטית, הטוענים כי יש בינינו חלשים וכי 'פורצי הדרך' הם היוצאים מן הכלל, טענתי הפוכה: אם אינכם יכולים לצפות מיהם החלשים שיישארו חלשים, ואתם מגלים לא פעם כי הם 'הפתיעו' והתגברו על המגבלות או על נקודת הפתיחה המוחלשת שלהם – זהו סימן מובהק לכך שאין חלשים, נקודה. כולם יכולים להגיע להישגים מרחיקי לכת, והשאלה היא מהי נקודת הפתיחה של כל אחד ועד כמה יש אנשים סביבו שמאמינים בו שהוא יכול לצמצם את הפער. כל אחד הוא אריה, רק לא כל אחד כבר גילה את זה.

ומילה לסיום: פעמים רבות, ואולי במרבית הפעמים, כשגופים ממלכתיים או מוסדות סיוע ניגשים לסייע לתושבי הפריפריה, כוונותיהם טובות – אך הם שוכחים שכולם שם אריות, ולא 'חלשים'. ואני אומר: נסו לחשוב עליהם כאריות, להתייחס אליהם כאריות ולהקנות להם כוחות וכלים של אריות. זו הדרך הנכונה והיעילה ביותר לפתוח להם את הראש ואת המחשבה ולהכין אותם לעתיד גדול ומשמעותי – ממש כמו שמגיע לאריה!